חודש אייר – חודש הרפואה

וכן כתב בספר אוהב ישראל שחודש זה מסוגל לתשובה.

וכתב רמז: שהעולם מחזיקין אותו לזמן רפואה, ועיקר הוא רפואת הנפש. ובאמת יש רמז בגמרא (שבת קמז, ב): "כלהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו" [=כל משקי הרפואה (רש"י), מזבח (הפסח) ועד עצרת, מועילים].

והעיקר רפואות הנפש, הוא לטהרנו מקליפותינו [ומטומאתנו], שהוא מחץ מכתו של עולם ירפא (כמו שאמרו בראשית רבה פ"י). והיינו, לתקן העבר (פרי צדיק לראש חודש אייר)

א. סגולת החודש שהוטבעה בו מזמן נתינת המן לישראל, לתיקון מערכת העיכול.

ב. סגולת האדמה הנותנת בחודש זה ביתר שאת כח בצמחים.

ג. סגולת אור השמש המאירה ביותר בחודש זה.

ד. סגולת החודש שהוטבעה בו תכונת הרפואה מאז רפואת בני ישראל בצאתם ממצרים.

ה. סגולת שם החודש שיש בו שני יו"דים.

ו. סגולת חודש אייר, מזמן יציאת מצרים, ההכרה כי הכל מאת ה', דבר המבטל את הצורך במחלות.

ז. סגולת החודש לרפואת הנפש.

ח. סגולת הגשמים היורדים בחודש זה.

מבוא

בהיות דברי ר' צבי אלימלך מדינוב הנודעים מכל, אף יובאו בראש הדברים:
ועוד כתב שם, בתוספת הטעמה:
אכן קדם לר' צבי אלימלך מדינוב בזיהוי זה של חודש אייר כחודש הרפואה, וברמיזת הדברים בגימטריא העולה אר"ך, ר' ישראל מקוזניץ הכותב אף הוא דברים כעין אלה:
ב. סגולת האדמה הנותנת בחודש זה ביתר שאת כח בצמחים
ז. סגולת רפואת הנפש
ח. רפואת גשמי חודש אייר
סיכום

---

דומה כי יותר מכל, זהות זו שבין חודש אייר כחודש הרפואה, מיוחסת לדבריו של ר' צבי אלימלך מדינוב, כאשר מובאים הם בספרו "בני יששכר" (בעזרת ה', יבואו בנפרד). אכן, הגדרה זו של חודש אייר כחודש הרפואה מופיעה בספרים חסידות רבים, מהם שקדמו ל"בני יששכר", ובצידה מובאים טעמים רבים אחרים באשר לזיקה זו. זאת ועוד, אף שלרוב ידובר בהקשר לחודש זה ברפואת הגוף, אף יש בו מרפואת הנפש.

סגולת החודש שהוטבעה בו מזמן נתינת המן לישראל, לתיקון מערכת העיכול

חדש אייר הוא נבחן ומנוסה בחכמת הרפואה, שהוא מסוגל לרפואה, להריק האצטומכא[1] מן העיפושים וחולשת המרה.

ונראה לי הטעם, דנשאר זה בסגולה בחדש הזה. דהנה כל החולשות והחולאים על פי הרוב[2] באים מן המאכלים שאינם לפי מזג האדם. והנה בחדש הזה התחיל המן לירד[3], לחם אבירים[4], לחם הנבלע באיברים[5]. ולא היה בא מזה שום חולי ושום מכאוב. נמצא בחדש הזה נתרפאו כל החולאים. על כן נשאר טבע קיים בחודש הזה סגולה לרפואה[6].

ועוד נקרא החדש אייר, בגימטריא: "ארך". ומבואר בזוהר[7] שהוא לשון רפואה, כמה דאמר כי אעלה ארוכה לך[8]. והחדש הזה הוא בסגולה לרפואה...

ועיין מה שכתבתי במאמרי השבתות[9] בענין כָּסָא דוד רכ"א לוגין, כוסי רויה[10] – הוא ארך[11]. עיין שם.

והנה הרופאים הסכימו על חודש אייר לסגולה לרפואה. והגם שהם מונין לחדשים, בודאי נשתלשל הענין מחכמת ישראל שרומז כי אייר בגימטריא: אר"ך, שמשם בא הרפואה על שם ארוכה ומרפא[12].

ר' נחמן מברסלב מציע טעם אחר לענין הרפואה שבחודש אייר:

גם כל הרפואות באין מן הארץ. ועל כן בעת שהארץ נותנת יבולה, שנותנת כח בכל האילנות והצמחים, דהיינו בזמן החניטה שהוא בחדש איר, אזי יש כח יותר בכל הרפואות, כי אז נותנת הארץ בהם כח. אבל בזמן אחר, אפילו אם יקחו אותן הרפואות בעצמן, אין להם זה הכח ועל כן לוקחין רפואות בחדש איר שהוא (מאי)...[13].

ובהמשך דבריו שם הוא מוסיף כי עיקר שם ארץ לענין זה הריהו ארץ ישראל דווקא:

ועיקר הוא ארץ ישראל, כי כל הארצות מקבלין מתמצית ארץ ישראל.

ובזיקה שבין היות שלום בארץ ובין היות ארץ ישראל בגדר ארץ:

וארץ ישראל יש לה שתי בחינות: לפעמים נקראת ארץ כנען, ולפעמים נקראת ארץ סתם.

היינו, כשיש מחלוקת –  אזי נקראת ארץ כנען... וזה בחינות ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ[14] –   שעל ידי הריב והמחלקת, על ידי זה והכנעני [אז בארץ]. כי אזי נקראת בחינת ארץ כנען, כנ"ל.

אבל כשיש שלום –   אזי היא נקראת בחינת ארץ סתם, ואזי היא בחינת ארץ נתנה יבולה[15]  –   שנותנת כחותיה לכל יבול הארץ, ואזי יש כח לכל הרפואות כנ"ל.

ועם הדברים הללו מציע ר' נחמן אף ראשי תיבות נוספים לחדש אייר:

ועל כן אותיות אייר –  ראשי תבות אויבי ישובו יבשו רגע[16]. כי אזי הם כל הרפואות שהם בחינת שלום, בחינת ארץ נתנה יבולה כנ"ל. שהוא הפך המחלוקת, שהיא בחינת ארץ כנען.

ומתוך הדברים הללו, כתב ר' נתן תלמידו את התפילה הבאה, שיש בה עוד מדברי ר' נחמן על הרפואה בכלל ועל ההיזדקקות לרופאים:

ותזכני להמשיך עלי ועל כל ישראל קדושת ארץ ישראל, ותבטל אחיזת המחלקת מארץ ישראל, ולא תהיה נקראת בשם ארץ כנען, רק בשם ארץ הקדושה, ארץ ישראל. ותמשיך שפע טובה וברכה גדולה מארץ ישראל לכל הארצות, ותברך את יבול הארץ ואת כל פרי האדמה. ויקוים מקרא שכתוב: ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו.

וברחמיך הרבים תתן כח בכל יבול הארץ לרפאות את כל תחלואי ומכאובי עמך בית ישראל, ובפרט בחדש איר הוא ירח זיו שבו פורחים וחונטים כל יבול הארץ.

רחם עלינו שלא נצטרך לעסק חס ושלום עם שום דאקטורים ורופאים שבעולם, רק תברך את כל יבול הארץ, ותשפיע בהם כח לרפאות כל תחלואי ומכאובי עמך בית ישראל, ותעלה מהרה רפואה שלמה לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו (ובפרט וכו'), כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה. ואין לנו שום סמיכה על שום רפואה של הרופאים והדאקטורים, כי אם עליך לבד, בורא רפואות. רפאינו ה' ונרפא, הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה.

ותמשיך שלום גדול בעולם, וכל שונאינו יפלו תחתינו, ויכלמו ויבושו, יבשו ויחפרו יחד מבקשי נפשי לספותה יסוגו אחור ויכלמו חפצי רעתי. יבשו יכלו שוטני נפשי יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי. יבשו ויבהלו מאד כל אויבי ישובו יבשו רגע".

סגולת אור השמש המאירה ביותר בחודש זה

טעם אחר באשר לרפואת חודש אייר עולה מדברי ר' חיים מצ'רנוביץ המסביר בהרחבה את צד הרפואה שבשמש, השמור במיוחד לבני ישראל. שכן לאומות העולם עיקר מפעלה של השמש הוא האור, ואילו לבני ישראל יש בה אף מצד הרפואה:

ואפשר עבור זה אומר הכתוב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא [בכנפיה][17]. כלומר, כי לכם לבד תזרח להיות מרפא בכנפיה אבל לא לנכרים כי להם אינה עשויה כי אם להאיר. ועל כן כתבו השבעים זקנים בשנותם את טעמם לפני תלמי המלך "אשר חלק ה' אותם להאיר לכל העמים". כי באמת לכל העמים אין השמש רק להאיר, ולא לרפואה. ואדרבה לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נידונין בה, וכמאמר חז"ל[18] על פסוק וליהט אותם [היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף],[19] כי לא יוכלו לסבול תקופת חום השמש עד שיכהו עיניהם מראות[20].

ומעתה בחודש זה הנקרא במקרא חדש זיו על שם האורה, שהריהו החודש היותר מאיר מכל חדשי החורף והקיץ, הריהו אף החודש היותר מרפא מכל חודשי השנה. ויעויינו עוד דברי המהר"ל:

...וידוע כי אין הזיו ואור בעולם רק מפסח ועד עצרת, שאז האור הוא זך וטוב. לכך נקרא חדש אייר זיו, מפני שאתו זמן הזיו והאור בעולם. והתורה נתנה בעצרת שהוא סוף הזמן שהוא זיו, וכל זה מורה על כבוד ואור התורה[21].

ובאופן דומה, אך בהדגשים אחרים, יעויינו עוד דבריו:

...ולפיכך נקרא חודש אייר זיו – לפי שהוא אחר זיו, ופירש שנולדו [בו זיותני עולם]. רצה לומר: שבו נולדו הזיו, וכבר העולם בזיוו. ואין ראוי להיות נקרא ניסן זיו לפי שבו מתחדש הזיו, וראוי להיות נקרא אייר זיו מפני שעתה העולם בזיו שלו. וזהו חודש שהוא בזיו, כי הזיו הוא בניסן. כי חלוק יש בין חודש ובין ירח, כי ירח –   נאמר על כלל הירח, וחודש – הוא על תחלת החודש. וכאן נאמר הוא חודש זיו, ואין ראוי לקרות ניסן חודש זיו, לפי שעדיין לא נולדו זיו של עולם. לכך קאמר כי החודש השני הוא חודש זיו, כי הוא [החודש] שבו נולד זיו של עולם[22].

ועל פי הדברים הללו נזרע אור חדש על התרפאותו של יעקב מצליעתו לאחר מאבקו עם שרו של עשו. אכן ארוכים הם והדברים מכדי מצע זה. ואולם זאת נציין כי בדומה למאבקו של עמלק עם ישראל בדרכם לקבלת התורה ולכניסה לארץ, בחודש אייר, כמבואר להלן בסימן ז, אף מאבקו של שר עשו עם יעקב היה בחדש זה (ומכמה וכמה טעמים, נביא ראיות לדבר זה במקום אחר). ואשר על כן בדומה לבני ישראל היוצאים ממצרים, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים[23] בחדש הזה, אף יעקב לאחר מלחמתו בשרו של עשו למקנהו עשה סוכות[24].

אכן יש מהמפרשים שהסבירו את טעמו של השם זיו בהתייחס למראה פריחת הצמחים:

ונקרא זיו – כמו שפירשו רבותינו ז"ל[25] דאית ביה זיוא לאילני. פירוש: זוהר הפרחים והנצנים. וכן תרגם יונתן: בירח זיו – נצניא[26].

סגולת החודש שהוטבעה בו תכונת הרפואה מאז רפואת בני ישראל בצאתם ממצרים

עוד מבואר בספרים כי מסגולת חודש אייר לרפואה הוא שכן הוטבעה בו תכונה זו מעת צאת בני ישראל ממצרים. שכן בצאתם ממצרים היו בני ישראל בלא מתום, פצע וחבורה ומכה טריה, מן השעבוד הקשה. וכמעט ולא היה אדם מישראל שלם בגופו. עם של בעלי מום היו[27]. אכן בעומדם למרגלות הר סיני לקבל את התורה היו בריאים ושלמים בכל גופם ונפשם[28]. והרי חודש אייר הוא עיקרה של תקופה זו שבין פסח לעצרת, רוב מניינה ורוב בניינה. וכמובא במדרש[29]:

ראויין היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתנתן להם תורה מיד. אלא אמר הקדוש ברוך הוא: עדיין לא בא זיוון של בני. משעבוד טיט ולבנים יצאו, ואין יכולין לקבל תורה מיד.

משל למה הדבר דומה –

למלך שעמד בנו מחליו. ואמרו לו: ילך בנך לאיסכולי שלו. אמר: עדיין לא בא זיוו של בני, ואתה אומר ילך בנך לאיסכולי שלו?! אלא יתעדן בני שנים ושלשה ירחים במאכל ובמשתה ויבריא, ואחר כך ילך לאיסכולי שלו.

כך, אמר הקדוש ברוך הוא: עדיין לא בא זיוון של בני. משעבוד טיט ולבנים יצאו, ואני נותן להם את התורה?! אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים, במן ובאר ושלו. ואחר כך אני נותן להם את התורה.

סגולת שם החודש

עוד מובא בספרים כי מיוחד הוא חדש אייר, שכן ישנם בו שני י'. ומצאנו כי תכונת האות י' לרפואה, דוגמת המסופר בר' צבי אלימלך מדינוב ורפואת בנו ר' דוד:

הרב הצדיק הקדוש ר' צבי אלימלך מדינוב בא לבקר את בנו הרב הקדוש ר' דוד מדינוב כאשר חלה ונפל למשכב, וציוה עליו להוסיף לעצמו אות י' לשמו, ויקרא שמו דויד. וישאלהו היכן מרומז זה הדבר, והשיב כי כן מצינו מזה הסגולה בדברי חז"ל "יהב ליה ידיה ואוקמיה[30]". רצה לומר: הוסיף לו אות י' אל שמו, על דרך הכתוב ה' עליהם יחיו [וכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני][31].

וזהו גם מצד הסגולה, ולזה קראו שם ספרו צמח דויד[32]".

וכן מובא בספרים כי שם המסוגל לרפואה העולה מן הכתוב ישלח דברו וירפאם[33], ראשי תיבותיו: ידו, היא האות יו'ד[34].

סגולת חודש אייר, מזמן יציאת מצרים, ההכרה כי הכל מאת ה', דבר המבטל את הצורך במחלות

בספרים שונים מיוחסים דברים אלה לר' שמחה בונם מפשיסחה: 

הנה נודע דברי הרבי ר"ב מפרשיסחא זצללה"ה זי"ע, ראשי תבות אייר – אני ד' רופאך. ואייר מלא בשני י', כתבו הספרים הקדושים, ראשי תבות: א'ברהם י'צחק י'עקב ר'חל[35]. 

וזה ביאור הכתוב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. כי המצרים, מחמת שהיו שטופי זימה ובגסות רוח נדמה להם כי הכל הוא מכוחם, ולא ראו אור בהיר בשחקים, וכמו שאמר פרעה הראש שלהם, לי יאורי ואני עשיתני[36]. והיו צריכים להמכות להראות להם ביטול דעתם הנפסדת, אשר כל כח של בשר ודם –   זולת כח הקדוש ברוך הוא –   הוא כאין וכאפס. אבל אתם, אחרי ראותכם את כל הניסים והנפלאות, אינכם צריכים עוד להמכות להראותכם כי אני ד', רק כאשר תתבוננו רוממות השם יתברך, ממילא תבינו שפלות עצמכם. וכדברי הרמב"ם (פ"ב מהלכות יסודי התורה). וזה כי אני ד' רופאך. כי יתבונן מעצמו –   זאת היא עיקר הרפואה לנפש הישראלי.

וזה כמו שאמר הרבי ר"ב מפרשיסחא זצללה"ה זי"ע: אייר – ראשי תיבות אני ד' רופאך. והכוונה בדבריו הקדושים כמו שכתבתי, על ידי השפלות והביטול הנפלא מראש חדש אייר –   זכו לראיה אמיתית –   כי אני ד' כי הכל מצידו יתברך שמו, וזה הוא הרפואה. וגם אור קדושת שבת קודש שמתנוצץ בעולם אור האמת –   מסייע להאדם לידיעה הנ"ל[37].

דהנה נודע דברי רבינו הרבי ר' בינם זי"ע מפרשיסחא, דראשי תיבות אייר – אני ד' רופאך מכל. וגם חכמי הרופאים אומרים שהם ימי הרפואה, שהחודש הזה הוא נבחן ומנוסה בחכמת הרפואה, שהוא מסוגל לרפואה[38].

לא לרפואת הגוף בלבד מסוגלים הם ימי חודש אייר, אלא אף ובמקביל לה, גם ברפואת הנפש:

טעם אמירת פרקי אבות. בין פסח לעצרת הוא. כי בימים האלו מחויב כל איש ואיש מישראל לטהר את עצמו בימי הספירה, כמו שנטהרו ישראל מאז מטומאת מצרים. כנודע מהזוהר הקדוש[39] שבעה שבועות כענין שבעת ימי הנדה הם.

ולכך אומרים אז מסכת אבות, כדי לראות ולהבין כל המדות טובות הנזכרים שם. ולכסוף ולהשתוקק מתי אעשה כן גם אני. ולשוב בתשובה שלימה לפני השם יתברך. ולזאת יש במסכת זו חמשה פרקים נגד חמשה שערי בינה הכוללים, וכל אחד כלול מעשר, הם חמישים שערי בינה, עולם התשובה[40].

וימים האלה נקראים אצל אומות העולם "מי", וגם הם מודים שהימים האלה הם טובים ומסוגלים לרפואה. ו"מי" הוא מנין חמשים.

והעיקר הוא שהימים האלה הם טובים ומסוגלים לרפואות הנפש.

ויהי רצון שירפאינו ה' ונרפא. אמן[41].

ר' פינחס מקוריץ

הגשמים שמפסח עד עצרת הם רפואה גדולה לכל התחלואים, שאין לך רפואה כמוה כל חנויות הרפואות. דהיינו, לעמוד בגשם ולגלות קצת את ראשו, וגם לפתוח פיו לגשם. וכן מעצרת ואילך אם יורדים כשהארץ צריכה להם, והם טובים[42].

וכעין ראיה לדבר שאין הגשם היורד בתקופה זו מכלל הדברים המזיקים, הריהם דברי המדרש:

"שבועות חוקות קציר ישמר לנו[43] – מן השרב, מן הרוחות הקשות ומן הטללים הרעים, ואימתי? באלו שבעה שבועות שבין פסח לעצרת[44].

הרי לפנינו מצויינות מהן תופעות הטבע המזיקות בימים אלה (שרב, רוחות קשות, טללים רעים), ואין בכללם איזכור של הגשם[45].

נמצינו איפוא למדים טעמים שונים באשר לסגולת חודש אייר לרפואה, הן לרפואת הגוף והן לרפואת הנפש. והרי זו מסגולת החודש שהוטבעה בו מזמן צאת בני ישראל ממצרים: אם בנתינת המן בו לישראל, אם מאז רפואת בני ישראל בצאתם ממצרים, ומהכרתם את ה'. וכן מסגולות הטבע שבחודש זה: מסגולת האדמה הנותנת ביתר שאת כח באילנות ובצמחים, ומסגולת אור השמש המאירה ביותר בחודש זה, ומסגולת הגשמים היורדים בו. ואם מסגולת שם החודש כשלעצמו.

הערות:

[1]  קיבה. מן היוונית.

[2]  ודיוק לשונו: "כל החולשות והחולאים" – רוצה לומר: נכונים הדברים הן ביחס לכל סוגי החולשות והעייפויות והן ביחס לכל סוגי המחלות באשר הן. "על פי רוב" – אכן אין זה ההסבר היחיד לקיומן של חולשות ומחלות אנושיות, ואולם זוהי הסיבה העיקרית והנפוצה ביותר.

[3] יעויין רש"י שמות טז, א על הכתוב ויבואו אל מדבר סין... בחמשה עשר יום לחודש השני לצאתם מארץ מצרים: "בחמשה עשר יום - נתפרש היום של חנייה זו, לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן. למדנו שאכלו משירי הבצק (או משירי המצה) ששים ואחת סעודות, וירד להם מן בט"ז באייר, ויום א' בשבת היה, כדאיתא במסכת שבת פז, ב".

[4]  תהלים עח, כג-כה: ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו. לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע.

[5]  יומא עה, ב: "לחם אבירים אכל איש - לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי רבי עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי". אלא מה אני מקיים "אבירים" - לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים. ויעויין עוד בספר בית אלקים, שער היסודות, פרק  נט כי תשעה וחמשים כי אף לעתיד לבוא, בעת תחיית המתים יהיו המזונות בדומה למן, ובמובן מסויים אף למעלה ממנו. שכן הגם ש"יהיו מצמחים ותבואת הארץ, יהיו באותו הזמן זכים ונקיים מכל סיג ולא יהיה בהם שום רוע מזג להחליא את האדם או להעבות מזגו, אלא יהיו מאכלים דקים דומים וקרובים למזג המן. וזנין ומקיימים את גוף האדם בסעודה אחת לכמה ימים, כי גם כי המן היה צריך לאכול ממנו פעמיים בכל יום, היה זה ליוצאי מצרים אשר זכרו את הדגה שהיו אוכלים במצרים חנם. אבל לקמים בתחייה, כפי מה שביארנו, גם כי לא יהיה המזון זן כמו המן ממש אלא קרוב לו, יספיק מעט ממנו לכמה ימים".

[6]  ויעויין עוד במאור ושמש, שם, המציין כי לרוב בשבת שלאחר הפסח (היא השבת שלרוב מברכים בה את חודש אייר) נקראת פרשת שמיני שעניינה האכילה הראויה: "ולכן אנו קוראים ברוב השנים פרשת שמיני תיכף אחר הפסח שבפרשה זו נזהרו ישראל שירחיקו עצמן ממאכלות אסורות שאי אפשר לבא להשגות התורה עד שישמור את עצמו ממאכלות אסורות מכל וכל. ובפסח שישראל אכלו מצה נתקדש פיהם על ידי אכילת מצה. ותיכף אחר פסח אנו קוראים פרשת שמיני כדי שנשמור עצמינו ממאכלות אסורות ונזכה להשגות התורה. ואפילו מן דבר שאינו אסור אלא משום חומרא בעלמא יש לו לאדם ליזהר מהן...". אכן, להסברו זה של הבנ"י כי בחודש אייר החל להינתן לישראל המאכל היותר מתוקן, הוא המן, והמשקה היותר מושלים, היא הבאר. ויעויין בנספח להלן, בו הובאו שיטות נוספות באשר לטעם היות חודש אייר חודש הרפואה.

[7]  זוהר חלק ג רצב,

[8]  ירמיה ל, יז: כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך....

[9]  מאמר ח סימן כא

[10]  תהלים כג, ה: תערך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה.

[11]  "רויה" = ארך.

[12]  עבודת ישראל, ליקוטים.

[13]  ליקוטי מוהר"ן קמא סימן רעז

[14]  בראשית יב, ו

[15]  תהלים סז, ז

[16]  שם ו, יא

[17]  מלאכי ג, כ

[18]  נדרים ח, ב

[19]  מלאכי שם, יט

[20]  באר מים חיים, פרשת וישלח.

[21]  נתיבות עולם א, נתיב התורה, פרק ב. וכן הוא בדבריו בחידושי אגדות יבמות עמ' קלג.

[22]  חידושי אגדות ראש השנה, עמ' צח.

[23]  ויקרא כג, מג

[24]  בראשית לג, יז

[25] ראש השנה יא, א (כהסבר לכינויו של חודש ניסן, כחודש זיו): "בחדש זיו – ההוא דאית ביה זיוא לאילני. דאמר רב יהודה: האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם". (דיון לעצמו היא השאלה האם מברכים ברכת האילנות אף בחודש אייר. ואין כאן מקום להאריך בדבר).

[26]  פירוש רד"ק מלכים א, ו, א. ובאופן דומה בפירוש רש"י שם.

[27] יעויין במד"ר פ"ז, א: "בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו כל רובן בעלי מומין. למה, מפני שהיו יגעים בטיט ובלבנים ועולים לראש הבנין. ומי שהוא בונה, על ידי שהיו עולין לראשי הדמוסין, או האבן נופלת וקוטעת ידו או הקורה או הטיט נכנס בעיניו והוא נסמא, והיו בעלי מומין".

[28] שם שם: "...מה עשה האלהים, אמר למלאכים שירדו אצל ישראל וירפאו אותן. ותדע לך... לא היה בהן חגרין... לא היה בהן גידמין... לא היה בהן חרשין... לא היה בהן סומין... לא היה בהן אלמים...".

[29] קה"ר פ"ג, טז

[30] ברכות ו, ב ועוד במשמעות נתינת יד זו שהעמידה את ר' יוחנן ממחלתו, יעויין מאור עינים פרשת נשא. אוהב ישראל, ליקוטים חדשים פרשת בשלח. באר מים חיים פרשת בראשית פרק א.

[31]  ישעיה לח, טז

[32]  טעמי המנהגים עמ' צב.

[33]  תהלים קז, כ

[34]  אכן יעויין באגרא דכלה דף צב, א המציין בענין זה של נתינת היד לר' יוחנן כי שם המסוגל להעמדת החולה והנופל הוא יל"י, העולה מראשי התיבות "יהיב ליה ידיה"

[35]  קול מבשר חלק ג, חודש אייר א. ישמח ישראל ראש חודש אייר, אות ב.

[36]  יחזקאל כט, ג

[37]  ישמח ישראל שם, אות א.

[38]  הבאר, כרך שלישי עמ' קעב. ויעויין עוד שם בשם ר' יהונתן אייבשיץ.

[39]  זוהר ג, צז, א: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה, מאי קא מיירי? ...ישראל כד הוו במצרים, הוו ברשותא אחרא, והוו אחידן במסאבותא, כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא... בתר דאתפסקו מינה, מה כתיב (ויקרא טו כח) וספרה לה שבעת ימים, אוף הכא, כיון דעאלו בחולקא קדישא, פסקא מסאבו מנייהו, ואמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא...".

[40]  ומכללם עולים חמשים שערי רפואה, שכן הרפואה באה מן הבינה, כאמור (ישעיה ו, י) ולבבו יבין ושב ורפא לו.

[41]  אוהב ישראל, ראש חודש אייר.

[42]  נופת צופים, פרק ה

[43]  ירמיה ה, כד

[44]  פסיקתא רבתי פי"ח

[45]  דבר בעתו. ועוד דן שם אם הדברים אמורים גם בארץ ישראל או רק בחו"ל, ובפרט אחר ה-14 במאי, יעויין שם.