בני יששכר חודש אייר מאמר א

מהות החדש

בו ידובר הצירוף של הוי"ה השולט בחדש הזה, וסגולת החדש וכל הזמנים אשר בזה החדש

א.

צירוף הוי"ה השולט בחדש הזה יהה"ו, יוצא מפסוק בראשי תיבות י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע[1].

וכאשר תתבונן בדברי מרן האר"י ז"ל בסוד תפילין דרש"י ותפילין דרבינו תם[2], הנה תפילין דרש"י הוא הוי"ה כפשוטה המאירה בחדש ניסן, היוצא מפסוק י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ[3], ותפילין דרבינו תם הם בסוד צירוף יהה"ו, היוצא מפסוק י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע. וכתב האר"י ז"ל[4] שהתפילין הללו המה מסוגלים מאד להשגת חכמה[5] (נראה לי כי המה בסוד המוחין דאבא חכמה, על כן הצירוף הזה נרמז בפסוק הנ"ל השכל וידוע). כאשר תתבונן כל זה, תבין כי גם החדש הזה אשר מאיר  בו הצירוף הנ"ל מסוגל להשגה[6].

ב.

בספר יצירה[7]:

המליך אותו ו בהרהור, וקשר לו כתר, וצרפן זה בזה. וצר בהם: שור – בעולם, ואייר – בשנה, וכוליא ימנית – בנפש זכר ונקבה.

עד כאן.

על פי הדברים הנ"ל, כיון שהצירוף הנ"ל המאיר בחודש אייר הוא י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע, והוא מסוגל להשכלה וידיעה כענין תפילין דרבינו תם, על כן שייך לחדש הזה בריאת ההרהור, שהוא במוח ההשכלה.

ועיין מה שכתבתי עוד במאמר ב' פסח שני[8] ענין "ו מוסיף על ענין ראשון[9]", ובענין "הרהור כדבור דמי[10]".

ג.

חדש אייר הוא נבחן ומנוסה בחכמת הרפואה, שהוא מסוגל לרפואה[11], להריק האצטומכא[12] מן העיפושים וחולשת המרה.

ונראה לי הטעם, דנשאר זה בסגולה בחדש הזה. דהנה כל החולשות והחולאים על פי הרוב[13] באים מן המאכלים שאינם לפי מזג האדם. והנה בחדש הזה התחיל המן לירד[14], לחם אבירים[15], לחם הנבלע באיברים[16]. ולא היה בא מזה שום חולי ושום מכאוב. נמצא בחדש הזה נתרפאו כל החולאים. על כן נשאר טבע קיים בחודש הזה סגולה לרפואה[17]. עיין מה שכתבתי לקמן סימן ה'.

ד.

חדש אייר נקרא במקרא זו[18].

הנה אמרו רז"ל[19]: "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן". הנה בחדש סיון ניתנה התורה, וירידת המן שהוא הכנה לתורה היה תחלת ירידתו באייר. והנה בריאת חדש אייר היה על ידי אות ו, כמו שכתבתי למעלה מן ספר יצירה, ובריאת חדש סיון היה על ידי אות ז כמובא בספר יצירה. והנה התורה נסמכת לאוכלי המן שירד בחדש הזה, על כן החדש הזה נקרא זו[20] – אות הז' נסמכת על אות ו', לרמז: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן.

ה.

נקרא זה החדש אייר, אמרו דורשי רשומות[21] שהוא ראשי תיבות א'ברהם, י'צחק, י'עקב, ר'חל, הם ארבע רגלי המרכבה[22].

ואפשר להיות החדש הזה הכנה לתורה, והכנה לתורה הוא על ידי המדות, על כן מעשה אבות קדמה בתורה אל המצות, כי במעשי אבות מבוארים המדות. על כן מנהג ישראל ללמוד מסכת אבות בימים ההם. וכפי דרכינו נקראת מסכת זו אבות, מפני שכל המדות וחסידות המבואר במסכת זו הכל נלמד ממעשי אבות, כאשר הוא בכתובים אצלינו[23].

ועוד נקרא החדש אייר, בגימטריא ארך. ומבואר בזוהר[24] שהוא לשון רפואה, כמה דאמר כי אעלה ארוכה לך[25]. והחדש הזה הוא בסגולה לרפואה, כמו שכתבתי לעיל סימן ג.

ועיין מה שכתבתי במאמרי השבתות[26] בענין כָּסָא דוד רכ"א לוגין, כוסי רויה[27] – הוא ארך[28]. עיין שם.

ו.

הנה גם מתנת הבאר ניתן לישראל בחדש הזה, חדש אייר.

הנה הוא גם כן מטעם המבואר לעיל (סימן ד, ה) שהחדש הזה הכנה לתורה. והנה הבאר מסוגל לידיעת והשגת התורה. וידוע[29] מה שעשה מרן האר"י ז"ל לתלמידו מורנו הרב ר' חיים ויטאל זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, ששט עמו בספינה ונתן לו לשתות מימה של טבריה ממקום הכברה בים, ששם הוא הבאר[30]. ואמר לו שבזה יהיה לו לב מבין וידיעה והשכל ברזין דאורייתא.

ואגב באתי להודיעך מה שהקשו הקדמונים מפני מה צוה השם יתברך לעשות זכר לענני כבוד, ולא צוה לעשות זכר למן ובאר. נראה לי הטעם מבואר בפסוק בסוכות תשבו... כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים[31]. רצה לומר: מתנת ענני הכבוד היה תיכף בחדש ניסן בהוציאו אותם מארץ מצרים, וכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך[32]. על כן מחוייבים לעשות זכר לענני כבוד שהיה תיכף בעת צאת בני ישראל ממצרים. מה שאין כן מתנות באר ומן, זה לא ניתן להם עד חדש אייר.

ז.

מלחמת עמלק היתה בחדש אייר.

כבר כתבתי לך אשר החדש הזה מסוגל להכנת לידיעת התורה. הנה כאשר רפו ידיהם מן התורה, ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים[33] (אשר רפו ידיהם, כמו שאמרו רז"ל[34]).

הנה ידוע עמלק הוא מבחינת הדעת דסטרא אחרא, כאשר כתבנו במקומו. הנה בחדש הזה שהוא מסוגל להכנת ידיעת התורה (כאשר נרמז הצירוף של החדש י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע), כאשר רפו ידיהם, אז בא עמלק שהוא הניגוד, הדעת דסטרא אחרא. וצוה משה ליהושע להלחם עמו[35], שהוא מזרעא דיוסף, דכתיב ביה בכור שורו הדר לו[36], והחדש הזה מזלו שור[37].

כל זה נראה לי. והמשכיל ירחיב הדברים.

ח.

התחלת בנין בית המקדש היה בחדש אייר.

הנה החדש הזה הוא מוכן ומסוגל לידיעה, כמו שרמז בצירוף השם השכל וידוע. ומן הידיעה יש הכנה לעבודה, ואמר דוד לשלמה דע את אלהי אביך ועבדהו...[38]. על כן בחדש הזה יסד שלמה יסודי בית המקדש, מקום העבודה.

ט.

על פי סדר הדגלים החדש הזה מיוחס לשבט יששכר[39].

נכתב בו ומבני יששכר יודעי בינה...[40] כענין צירוף החדש הזה שהוא השכל וידוע, כנ"ל.

והנה בחדש הזה היתה התחלת עבודת הלוים משא בכתף, כי בעשרים לחדש הזה נעלה הענן[41]. והנה תבין החדש הזה מיוחס ליששכר, ובו בחדש התחילה עבודת שבט לוי משא בכתף.

תבין היטב. על פי מה שכתבתי במקום אחר[42] בשם הקדמונים הא דאמרו רבנן ביעקב שהס"ם שנאבק עמו הוא שקטרג עליו על שאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך[43], ולא עישר את בניו. באותה שעה הופרש לוי למעשר. והנה אמרו המקובלים בקבלתם דהנה יעקב אמר עשר אעשרנו, תרין עישורין, והוא חומש. אשר על זה סמכו בתקנת אושא: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש"[44].

---

[1] ירמיה ט, כב-כג: כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי.... יעויין משנת חסידים מסכת אייר סיון פ"א א. ויעויין עוד אוהב ישראל, פרשת במדבר ד"ה וידבר. שם, שם, לראש חדש אייר. ויעויין עוד מאור ושמש, פרשת שמיני ד"ה כי בשלשת השבועות שלאחר הפסח ממשיכים חכמה (בשבוע הראשון), בינה (בשבוע השני) "ובשבוע ג' אנו ממשיכים הדעת לספירות, ובשבוע ג' של הספירה מתחיל ראש חדש אייר, והצירוף של חדש אייר הוא דעת, שהצירוף שלו הוא "י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע" וכו'. ושם מ"ה הוא דעת". ויעויין שם עוד כי אף ראש חודש מרחשון עניינו הדעת (אכן, דבר זה אינו כדבר המוסכם, אלא מכלל השגתם הפרטית של החכמים): " ומי שהוא חכם ומבין מדעתו יוכל לידע שגם הצירוף של ראש חדש מרחשון יורה על הדעת". ועוד, שם פרשת במדבר.

[2] יעויין פרי עץ חיים שער ו פרק ט

[3] תהלים צו, יא: ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו.

[4] שער היחודים פרק ה

[5]  יעויין הוספות מהרצ"א על ספר סור מרע ועשה טוב, אות פו, דיבור המתחיל ב'

[6]   ויעויין עוד במאור ושמש, שם המסביר בכך טעמו של מנהג קדום בישראל: "...על כן נהגו אנשי קדמוני זמנינו ללמוד בראש חדש אייר ובראש חדש מרחשון הלכה תוס' מפני שביום טוב נתגלו קדושות עליונות על הכנסת ישראל שהן בינה ודעת, וצירוף של ראש חדש אייר וראש חדש מרחשון מורים על הדעת, ונתכשרו חדשים אלו להשיג דעת התורה יותר מבשאר חדשים. והיה זאת להם לאות אם נתוסף להם דעת יותר ומחדשין חידושין דאורייתא יותר מבשאר חדשים אז ידעו שהשיגו בהחג הקדושות העליונות". אכן, להסברו של הבנ"י, מוסבר ביתר טעם מדוע דווקא לומדים מדברי תוס' בראש חודש אייר, שכן עיקרו של התוס' הוא פירוש רבינו תם.

[7]  פרק ה מ"ט

[8]  סימנים ב-ג

[9]  פסחים ה, א

[10]  ברכות כ, ב

[11]  יעויין להלן סימן ה. ויעויין עוד בספר עבודת ישראל, ליקוטים: והנה הרופאים הסכימו על חודש אייר לסגולה לרפואה. והגם שהם מונין לחדשים, בודאי נשתלשל הענין מחכמת ישראל שרומז כי אייר בגימטריא אר"ך, שמשם בא הרפואה על שם "ארוכה ומרפא".

[12]  קיבה. מן היוונית.

[13]  ודיוק לשונו: "כל החולשות והחולאים" -  רוצה לומר: נכונים הדברים הן ביחס לכל סוגי החולשות והעייפויות והן ביחס לכל סוגי המחלות באשר הן. "על פי רוב" – אכן אין זה ההסבר היחיד לקיומן של חולשות ומחלות אנושיות, ואולם זוהי הסיבה העיקרית והנפוצה ביותר.

[14]  יעויין רש"י שמות טז, א על הכתוב ויבואו אל מדבר סין... בחמשה עשר יום לחודש השני לצאתם מארץ מצרים: "בחמשה עשר יום - נתפרש היום של חנייה זו, לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן. למדנו שאכלו משירי הבצק (או משירי המצה) ששים ואחת סעודות, וירד להם מן בט"ז באייר, ויום א' בשבת היה, כדאיתא במסכת שבת פז, ב".

[15]  תהלים עח, כג-כה: ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו. לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע.

[16]  יומא עה, ב: "לחם אבירים אכל איש – לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי רבי עקיבא. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי. אלא מה אני מקיים אבירים – לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים. ויעויין עוד בספר בית אלקים, שער היסודות, פרק  נט כי תשעה וחמשים כי אף לעתיד לבוא, בעת תחיית המתים יהיו המזונות בדומה למן, ובמובן מסויים אף למעלה ממנו. שכן הגם ש"יהיו מצמחים ותבואת הארץ, יהיו באותו הזמן זכים ונקיים מכל סיג ולא יהיה בהם שום רוע מזג להחליא את האדם או להעבות מזגו, אלא יהיו מאכלים דקים דומים וקרובים למזג המן. וזנין ומקיימים את גוף האדם בסעודה אחת לכמה ימים, כי גם כי המן היה צריך לאכול ממנו פעמיים בכל יום, היה זה ליוצאי מצרים אשר זכרו את הדגה שהיו אוכלים במצרים חנם. אבל לקמים בתחייה, כפי מה שביארנו, גם כי לא יהיה המזון זן כמו המן ממש אלא קרוב לו, יספיק מעט ממנו לכמה ימים".

[17]  ויעויין עוד במאור ושמש, שם, המציין כי לרוב בשבת שלאחר הפסח (היא השבת שלרוב מברכים בה את חודש אייר) נקראת פרשת שמיני שעניינה האכילה הראויה: "ולכן אנו קוראים ברוב השנים פרשת שמיני תיכף אחר הפסח שבפרשה זו נזהרו ישראל שירחיקו עצמן ממאכלות אסורות שאי אפשר לבא להשגות התורה עד שישמור את עצמו ממאכלות אסורות מכל וכל. ובפסח שישראל אכלו מצה נתקדש פיהם על ידי אכילת מצה. ותיכף אחר פסח אנו קוראים פרשת שמיני כדי שנשמור עצמינו ממאכלות אסורות ונזכה להשגות התורה. ואפילו מן דבר שאינו אסור אלא משום חומרא בעלמא יש לו לאדם ליזהר מהן...". אכן, להסברו זה של הבנ"י כי בחודש אייר החל להינתן לישראל המאכל היותר מתוקן, הוא המן, והמשקה היותר הוא מי בארה של מרים.

ויעויין בנספח להלן, בו הובאו שיטות נוספות באשר לטעם היות חודש אייר חודש הרפואה.

[18]  מלכים א ו, א: ...בחדש זו הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל ויבן הבית לה'.

[19]  מכילתא בשלח יז

[20]  ובאופן זה דווקא, בכתיב חסר, ולא זיו.

[21]  קרנים ז, דן ידין יב, מגלה עמוקות ואתחנן קכא.

[22]  מגלה עמוקות

[23]  דברים נחמדים תחלת מסכת אבות.

[24]  זוהר חלק ג רצב,

[25]  ירמיה ל, יז: כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך...

[26]  מאמר ח סימן כא

[27]  תהלים כג, ה: תערך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה.

[28]  רויה = ארך.

[29]  נגיד ומצוה, פרי עץ חיים שער הנהגת הלימוד

[30]  יעויין שבת לה, א: "הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים". ויק"ר פכ"ב, ד: "והיכן היא בארה של מרים? ...כל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא, זו היא בארה של מרים". ואכמ"ל.

[31]  ויקרא כג, מב-מג

[32]  דברים טז, לג

[33]  שמות יז, ח

[34]  סנהדרין קו, א

[35]  שמות יז, ט: ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק....

[36]  דברים לג, יז: בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ.....

[37]  ספר יצירה פרק ה.

[38]  דברי הימים א כח, ט-י: ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד. ראה עתה כי ה' בחר בך לבנות בית למקדש חזק ועשה.

[39]  שערי אורה שער ה, סה

[40]  דברי הימים א יב, לג

[41]  במדבר י, יא

[42]  לעיל כסלו טבת מאמר ה סימן

[43]  בראשית כח, כב

[44]  כתובות נ, א