ר' לוי יצחק מברדיטשוב ובני דורו
לאור הסכמותיו לספרים
תקמ"ה (1785)
הקדמה
אימרה רווחת היא בפי הבריות[1],
המצטטים את דבריו של רל"י בבואו לכהן בקהילת ברדיצ'ב: "ולפי מה דמרגלי בפומא דאינשי מה שאמר בפה קדשו,
בבואו לעיר בארדיטשוב בשנת תקמ"ה "באנו לכאן בשלש פעמים מ"ה:
מ"ה לספירה [=א' סיון], ואני בן מ"ה שנה, וגם השנה "מה"
[=תקמ"ה], ונחנו מה". על סמך אמירה זו נקבע תאריך לידתו של רבי לוי יצחק כשנת ת"ק.
לנושא זה הוקדש דיון נפרד (יעויין בפרק העוסק בשנת ומקום הולדתו של רבי לוי יצחק).
במסגרת זו נדון בהסכמותיו של רבי לוי יצחק שניתנו במהלך שנה זו, ואף בהן יש לזרוע אור ביחס למועד בואו לברדיצ'ב. עיקרו של דיוננו בוחן את יחסיו של רבי לוי יצחק עם אישי דורו, לאור הסכמותיו. חמש הסכמות קדמו להן, משנים מוקדמות יותר, והן תידונה בנפרד. ברצות ה'.
לנושא זה הוקדש דיון נפרד (יעויין בפרק העוסק בשנת ומקום הולדתו של רבי לוי יצחק).
במסגרת זו נדון בהסכמותיו של רבי לוי יצחק שניתנו במהלך שנה זו, ואף בהן יש לזרוע אור ביחס למועד בואו לברדיצ'ב. עיקרו של דיוננו בוחן את יחסיו של רבי לוי יצחק עם אישי דורו, לאור הסכמותיו. חמש הסכמות קדמו להן, משנים מוקדמות יותר, והן תידונה בנפרד. ברצות ה'.
הסכמות שנת תקמ"ה
6] הלכה פסוקה. על משניות ממסכת שבת
[עם הפנים] עם פירוש רבינו... עובדי' מברטנורה עם הלכה פסוקה מש"ע א"ח
מה שחיבר הרב... שלמה בן מוהר"ר משה כץ מק"ק פינסק במדינת ליטא. נדפס פה
ק"ק שקלאוו[1]... בדפוס
המשתפים אשר[2] בהרבני מוהרר
יוסף... והאשה האלמנה הגבירה מרת שרה[3] בת
... משה סג"ל... וה' נ'ת'ן' חכמ'ה' לשלמה כאשר דב'ר [=תקמ"ז].
זמן ומקום כתיבת ההסכמה: "היום יום א' ח"י
תמוז[4] דהאי
שתא לסדר ולפרט[5] הנני
נתן לו את בריתי שלום [=תקמ"ה] לפק ... פה ק"ק פינסק".
א. הסכמת רל"י בין שאר ההסכמות
לספר ניתנו ארבע הסכמות של ארבעה רבני קהילות נודעות בליטא: ר' ישכר בער,
רבה של שקלוב (המכונה בכותרת הסכמתו "שהיה אב"ד בק"ק סלוצק");
רל"י, רבה של פינסק בעת שכתב את הסכמתו (אך מכונה בכותרת ההסכמה "שהיה
אב"ד דק"ק פינסק", מאחר והספר נדפס שנתיים לאחר מכן, בהיות
רל"י רבה של ברדיטשוב); ר' יוסף קצנאלפוגין [=קצנלבוגן], מבריסק דליטא
(בכותרת הסכמתו הוא לא נרשם כ"אב"ד" של העיר); ר' אליעזר, רבה של
הורדנא.
מבחינה כרונולוגית הסכמתו של רל"י הינה הראשונה – י"ח תמוז,
תקמ"ה. מספר חודשים לאחריה ניתנו שתי הסכמות: הסכמתו של ר' יוסף קצנלבוגן
בט"ז אלול אותה שנה, והסכמתו של ר' אליעזר מהורדנא בי"ז חשון תקמ"ו.[6] הפרשי
הזמן הללו, בני חודשיים כל אחד, מסמנים כנראה את מסלול הליכתו של מחבר הספר אחר
המסכימים: פינסק-בריסק-הורדנא (יש לזכור כי ר' שלמה כ"ץ מחבר הספר הינו אדם
זקן באותה עת[7]). ההסכמה
האחרונה בזמן והמוצגת בראש ההסכמות, היא של ר' ישכר בער משקלוב שניתנה שנה ומחצה
לאחר מכן, י"ח אדר תקמ"ז. הסכמה זו ניתנה בסמוך להדפסת הספר, ובהיותו רב
המקום בו הודפס הספר, ניתנה להסכמתו זכות בכורה על פני קודמותיה.
כאמור, מסע קבלת ההסכמות של ר' שלמה כ"ץ החל בפינסק, בה כיהן כרב
רל"י. שכן ר' שלמה היה איש פינסק (כך הוא מגדיר את עצמו בשער הספר ובהקדמתו
כ"שלמה במוהר"ר משה כץ מק"ק פינסק במדינת ליטא", וככזה הוא גם
מכונה בפי כל המסכימים). ואולם קריאת דברי רל"י בדברי הסכמתו אינה מציינת
היכרות אישית קרובה שהייתה בין שניהם. זאת ועוד, אף ר' שלמה כ"ץ בהקדמתו הארוכה
לספר אינו מזכיר את רל"י. ייתכן והדבר נובע מהיעדרות ארוכה של ר' שלמה
כ"ץ מעירו פינסק, עליה הוא רומז בהקדמתו "בעו"ה כאשר התעו אותי
אליהם מביתי ומארץ מולדתי מחמת צוק העתים". בשל נדודים אלה, נאלץ ר' שלמה להדפיס
את חלקו הראשון של הספר (על מסכת ברכות)[8]
בהמבורג הרחוקה.
היות מחבר הספר איש פינסק, וראשונה להסכמות ניתנה לו בעיר פינסק, הביא לכך
שגם רל"י מוגדר בכותרת הסכמתו על שם העיר פינסק כמי "שהיה אב"ד
דק"ק פינסק", אף שבעת הדפסת הספר הריהו מכהן כרבה של ברדיטשוב כשנתיים. גם
בהסכמת ר' אליעזר מהורדנא, מכונה רל"י על שם העיר פינסק ולא על שם העיר
ברדיטשוב ("הרב הגאון החסיד מוהרר לוי יצחק נ"י אב"ד דק"ק
פינסק"). ואולם דבר זה כשלעצמו ניתן לפרשנות שונה: הסכמתו של ר' אליעזר ניתנה
מספר חודשים לאחר התמנותו של רל"י לרבה של ברדיטשוב[9] - פרק
זמן שבו טרם הוטמע כינויו החדש כרבה של ברדיטשוב.
ב. בין רל"י לר' ישכר בער משקלוב
אין בידינו עדות על קיומו של
קשר ישיר כלשהו בין רל"י ור' ישכר בער[10], לא
מתקופת כהונתו של האחרון בעיר סלוצק ולא מתקופת שקלוב (ועד לפטירתו בה בשנת
תק"ן). כרבה של שקלוב בה מודפס הספר (ואולי גם כקרובו של מחבר הספר, ר' שלמה
כ"ץ[11]). סיבה
נוספת להצבת הסכמתו של ר' ישכר בער בראש ההסכמות: ר' ישכר בער הוא היחיד מבין
המסכימים שהסכמתו כוללת גם איסור הדפסה חוזרת של הספר בידי אחרים, והוא גם קוצב את
משך האיסור: "בגזירת נח"ש [=נדר, חרם, שמתא] שלא ירים איש את ידו להדפיס
שוב שנית חדשו משך ששה שנים[12] מיום
דלמטה".
כאחרון המסכימים ובסמוך להדפסת הספר, עמדו לנגד עיני ר' ישכר בער ההסכמות
הקודמות. וכפי שהוא עצמו רושם "והנה העלה הכהן את הניירות אל מול פני המאורות
הגדול גאוני זמנינו רבני דקהילות הראשיות דמדינות ליטא יצו' ועלו בהסכמה להעלות את
המשנ' עם הלכה פסוקה על משבח הדפוס". ובראש ההסכמות הללו ניצבת הסכמתו של
רל"י.
בהקשר זה ראוי לציין, כי ר' ישכר בער הינו בין הרבנים החותמים על
"תקנות קהל שקלוב נגד החסידים",[13] כרוז
שכוון נגד ראשי החסידים, ובכללם רל"י. העתקים שונים קיימים באשר לתאריך של
תעודה זו (בניסוחיה השונים): את האפשרות שהיא נכתבה בי"א טבת תקס"א/1801[14] שולל
וילנסקי[15] בשל
העובדה כי בין החתומים נמצא ר' ישכר בער, והלה נפטר בשנת תק"ן/1790. תחת זאת
הוא מעדיף את ההעתקה[16]
המציבה את התאריך י"א טבת תקמ"ז/1887.
אכן, גם הצעה זו – לאור המימצא בהסכמות שלפנינו – דורשת בדיקה, שכן בתקנות
שקלוב הללו רשום ר' ישכר בער לא כרבה של שקלוב (כרבה של שקלוב רשום "יצחק
במהור"ר ר' ישראל אב"ד דשקאלוו"[17]),
אלא כרבה של סלוצק (עיר רבנותו הקודמת לשקלוב).[18]
ואילו בהסכמה שלפנינו (הנושאת את התאריך י"ח אדר תקמ"ז, חודשיים לאחר
י"א טבת), מתואר ר' ישכר בער, רבה של שקלוב, כ"מי שהיה אב"ד
בק"ק סלוצק". בצד קושי זה, ניתן להצביע על אי נוכחותו של ר' ישכר בער
ב"נוסח תקנת המדינה שקלאוו"[19],
החתום על ידי רשימה ארוכה של אישי העיר.
ג. בין רל"י לר' יוסף קצנלבוגן מבריסק דליטא
מפינסק, לאחר שקיבל את הסכמתו של רל"י, פנה ר' שלמה כ"ץ לבריסק
לקבל את הסכמתו של ר' יוסף קצנלבוגן[20]. קריאה
בהסכמתו של ר' יוסף קצנלבוגן מלמדת כי לא רק שהוא ראה את הסכמתו של רל"י, אלא
הוא אף עשה בה שימוש בחזרה על משפטים ומליצות לשון המועתקות כלשונם מהסכמתו של
רל"י (תופעה הרווחת למדי בספרות ההסכמות)[21] –
דבר שיש בו כעין הצהרה של הכותב כי הוא מצטרף לדברי המסכים הקודם לו, הגם שאין הוא
מזכירו בשמו המפורש.
ר' יוסף קצנלבוגן שימש כרבה של בריסק דליטא עשרים שנה, בשנים
תקל"ח-תקנ"ח/1798-1778, והינו חוליה שניה בשלשלת לבית קצנלבוגן של רבני
בריסק: קדם לו ברבנות העיר, אביו ר' אברהם קצנלבוגן (דמותו ומערכות יחסיו עם
רל"י תוארו למעלה[22]),
שעלה על כס רבנות העיר בשנת תקכ"א/1761, לאחר שכיהן כרבה של סלוצק. ואחריו
שימש בנו ר' אריה לייב כרב העיר בשנים תקנ"ח-תקצ"ז[23]/1837-1798.
שושלת זו, שנמשכה על פני למעלה משבעים וחמש שנים, הטביעה את חותמה על פני העיר[24]. ר'
יוסף עלה על כס רבנותה של בריסק עוד בחיי אביו[25].
איננו יודעים מה היו הסיבות לצעד זה, ומה היה אופי מעמדם של האב ושל הבן כרבני
העיר לאחר עליית הבן לכסא רבנותו של האב.[26]
מלבד עצם העובדה שבן למשפחה רבנית מיוחסת, המשמש כרבה של קהילה נודעת
במדינת ליטא, ובעיצומה של מלחמת חורמה בחסידים, מצטרף להסכמתו של רל"י המזוהה
ביותר עם החסידות, יש ערך מוסף בנושא זה לייחוסו של ר' יוסף: הוא בנו של ר' אברהם
קצנלבוגן, היושב על כסאו כרבה של בריסק דליטא. ר' אברהם הוא מתנגדו הנמרץ לר' לוי
יצחק, למן שנת תקל"ב/1732, כמתואר למעלה.[27]
ופעילותו הנמרצת נגד רל"י נמשכת גם בשנים הסמוכות למתן הסכמתו זו של בנו ר' יוסף
(זמן קצר לפני מתן הסכמתו זו של ר' יוסף, בשנת תקמ"ד/1784, הוא עורך מכתב
חריף לרל"י ובו הוא פורש את כל טענותיו כלפי דרכיו והנהגותיו החסידיות, ותובע
ממנו לשוב מדרכיו).
ד. בין רל"י לר' אליעזר מהורדנא
קשרי רל"י עם ר' אליעזר
מהורדנא נדונו למעלה[28], בתוך
הדיון אודות ההסכמות לספר יסוד ושורש העבודה. כאן ראוי להוסיף כי ר' אליעזר
מהורדנא מתייחס בהסכמתו רל"י באופן מכבד ביותר: הוא מכתיר אותו בתארי כבוד,
של תורה ושל חסידות ("הרב הגאון החסיד"); הוא ממשיך לכנותו על שם מקום
רבנותו הקודמת, פינסק ("אב"ד דק"ק פינסק), למרות שרל"י כבר
משמש באותה עת כרבה של ברדיטשוב; רל"י הוא היחיד הנזכר בהסכמתו של ר' אליעזר,
ואין הוא מזכיר את ר' יוסף קצנלבוגן מבריסק שנתן את הסכמתו חודשיים לפני ר'
אליעזר, וככל הנראה עמדה לנגד עיניו.
עיקרו של דבר נעוץ בעובדה
שרל"י הוא רבה של העיר פינסק, עירו של ר' שלמה כ"ץ, ומשום כך עדותו על
מחבר הספר הינה נאמנה ביותר. המשפט הפותח את הסכמתו של ר' אליעזר מצביע על כך:
"אנהרנא לעיינין מכתב יד פתוחי חותם של הרב... לוי יצחק... ביקר סהדותא על
ה"ה הרב... שלמה כ"ץ מק"ק הנ"ל, ביודעי ומכירי קא אמינא".
הסכמתו של רל"י חשובה בעיקר בשל מהימנות עדותו אודות ר' שלמה: היא כתובה בכתב
ידו ובחתימתו של רל"י ("מכתב יד, פתוחי חותם"), והיא נסמכת על
היכרות אישית קרובה ("ביודעי ומכירי קא אמינא"). ומשום כך, ר' אליעזר
תומך את הסכמתו-הוא בהסכמתו של רל"י ("ולזאת, גם אני עולה בהם כמה לכל
דברי הרב הגאון הנ"ל").
ה. ר' שמואל חסיד
ר' שלמה כ"ץ מרבה להזכיר בדברי ההקדמה
לספר דמות פינסקאית שהשפיעה עליו רבות, ושלה הוא חייב את מעשה הספר – "המנוח
הרב המופלג החסיד המפורסם מוה"ר שמואל במוהרר שמחה סג"ל מק"ק
פינסק, אשר היה נודע שמו בשערים ומפורסם בכל תפצות ישראל במדינתינו." ר'
שמואל הוא זה שנטע בר' שלמה את הרעיון להדפיס את כתביו שעל המשנה ("כי פעם
אחת ראה בכתבי על משניות הענין הזה, ויטב הדבר בעיניו מאוד, ויאמר אלי בזה הלשון:
'כי יש לך זכות גדול אשר נתן ה' בלבך ללמוד בסדר כזה, ומי יתן והיה לבבך זה לזכות
את הרבים בדבר זה ולהביאו לבית הדפוס, ואז יהיה תועלת לכל ישראל"), הוא זה
שהנחה אותו מה לכלול בפירושו ("והנה החסיד מ' שמואל ע"ה הורה אותי באותו
העת שלא אכתוב בהלכה פסוקה רק מה שמבואר בש"ע בעצמו"), והוא זה שדחף
והמריץ אותו לעשות כן ("והנה הרב מ' שמואל הנ"ל הרבה והפציר אותי בענין
זה"). את מפעלו ראה ר' שלמה כ"ץ כעושה שליחותו של ר' שמואל ("אשר
אני עושה שליחותי' דברא רבא וזכותו יעמוד לי").
ר' שמואל חסיד זה הינו ככל הנראה מי שהיה חותנו של ר' צבי בן הבעש"ט
(אביה של ביילא, אשתו השניה של ר' צבי, בעקבות נישואיו[29] עבר
ר' צבי לפינסק), שם חי ופעל בצניעות[30].
מקורות ספוריים-חסידיים מתארים את ר' שמואל חסיד כמי שנטה אחר החסידות
הבעש"טית, ואף רצה להצטרף לבית מדרשו של המגיד ממזריץ', אלא שזה הניאו מכך.[31] ר'
שמואל הוא אחד המייצגים את הנטייה שקיננה אצל קבוצת תלמידי חכמים בפינסק הליטאית
לחסידות הבעש"טית, בצידם של ר' רפאל הכהן )רבה של פינסק לפני רל"י) ור' אליעזר הלוי (ראש הישיבה בפינסק).[32]
רגליים לדבר, כי בין האישים שהשפיעו על ההחלטה לקבל את רל"י כרבה של פינסק,
היה גם ר' שמואל חסיד זה.
7] חוק לישראל. ר' יצחק ברוך. קארעץ, תקמ"ה
זמן
ומקום כתיבת ההסכמה: "היום יום א' ך"ה ימים לחודש תמוז דהאי שתא השמר
[=תקמ"ה] לפ"ק. פ"ק ברדיטשוב יצ"ו".
א. הסכמת רל"י
שבוע ימים בדיוק, ביום ראשון בשבוע שלאחרי תאריך ההסכמה הקודמת בפינסק,
רל"י חותם על הסכמה הניתנת בברדיצ'ב. בחתימה נרשם: "הכ"ד המדבר
בצדקה לכבוד אכסניא של תורה. היום יום א' ך"ה ימים לחודש תמוז דהאי שתא השמר
לפ"ק. פ"ק ברדיטשוב יצ"ו. הכ"ד לוי יצחק בהגאון מוהרר"מ
זלה"ה". ואילו בכותרת ההסכמה
נרשם: "הסכמת הרב הגאון הגדול המקובל והחסיד המפורסם נ"י עה"י
פ"ה אב"ד ור"מ ומ"צ דק"ק בארדיטשוב אשר היה מקודם
אב"ד ור"מ דק"ק פינסק והגליל" – ביטוי למעבר שזה מקרוב התרחש.
ראוי להצביע על השינויים
בהגדרת תפקידיו הרבניים של רל"י, בכתוב בכותרת להסכמתו, בברדיטשוב ובפינסק:
מן הצד האחד, תיאור תפקידיו בפינסק מצומצם בהשוואה לזה של ברדיטשוב. תפקידו בפינסק
מוצג "כאב"ד ור"מ" בלבד, ואילו תפקידו בברדיטשוב מוצג
כ"אב"ד ור"מ ומ"צ". ומן הצד האחר, תחום כהונתו הרבנית
בפינסק רחבה מזו של ברדיטשוב. רבנות פינסק כוללת גם את "הגליל", בעוד שרבנות
ברדיטשוב אינה מצויינת ככוללת גם את המרחב שמחוץ לעיר עצמה. אכן כל ניסיון להסקת
מסקנות על סמך דיוקי נוסח שכאלה (כגון ההנחה שתחילת כהונתו הרבנית בברדיטשוב
התייחסה לעיר עצמה ולא לסביבותיה, ורק מאוחר יותר השתנו הדברים,[40] וכגון ההנחה שהמעבר לרבנות בארדיטשוב הרחיב את גבולות
פעילותו הרבנית) לא יחרוג מגדר השערה בלבד.
אותה הסכמה של רל"י
להוצאת הספר "חק לישראל" ניתנה למביא לבית הדפוס, ר' אליעזר ליבר סג"ל
לעשות בה שימוש חוזר בשני ספרים נוספים: כנפי יונה, וצמח צדיק. בהסכמתו מציג
רל"י את שלושת הספרים, עם שהוא מבחין ביניהם: "והעמיד [=המוציא לאור, ר'
אליעזר ליבר] דבריו על שלשה ספרים הנקובים בשמותם: ספר כנפי יונה, ושני לו ספר צמח
צדיק, ושלישי בקודש חק לישראל. והנה כנפי יונה נחבא בכתב, וגם ספר צמח צדיק, והמה
בכתובים. וחוק לישראל הוא הנדפס כבר בקארעץ[41]".
הוצאתם לאור של שני הספרים הראשונים מאפיינת את פעילותו הדפוסית של ר'
אליעזר ליברמן, כמי ששוקד על הדפסתם של "ספרים ישנים וקדומים, אשר כבר היו
לעולמים, וכמעט נשכחו באותן הימים".[42]
לעומת זאת, הספר חק לישראל נדפס זה מקרוב בקאריץ עצמה. רל"י מקבל את הסברו של
ר' אליעזר לרצונו להדפיס שוב את הספר תוך פרק זמן כה קצר: "אך ורק שרוצה
לזכות את הרבים להדפיסו שנית ביתר שאת ויתר עז והדר, ודרוש טעמ"י דקראי
להוסיף טעמים".
באשר לסדר קדימות ההדפסה, אלו מהספרים יודפסו בתחילה, נמנע רל"י
מלהכריע, עם שהוא מחווה דעתו באשר לחשיבותם של שלושת הספרים גם יחד: "...היות
ששלשה המה נפלאו, והפלאה זו איני יודע מהו. אשר הני תלתא בחד קינא קיימי, ושלשתן
מקודשים בקדושת הגוף. והנה מהראוי הוא להיות מדפי"ס ועול"ה לרצון לפני
ה', דיהיב לן אורייתא תליתאי".
ההסכמה ניתנה איפוא על שלושת הספרים כאחד, ובכלל זה גם משך איסור ההדפסה
החוזרת זהה לכל שלושת הספרים – "משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס של שלשה ספרים
הנ"ל" – למרות הבדלי הגודל שבין הספרים.
גם הסכמת קבוצת רבני אוסטרהא מתייחסת לשלושת הספרים כאחד, ואף היא מציבה
את משך איסור ההדפסה על עשר שנים: "לבל ירים איש את ידו להביא לבית הדפוס
הספר צמח צדיק, והספר כנפי יונה, וספר חק לישראל משך עשרה שנים מיום דלמטה[43]".
סדר הופעתם בפועל של שלושת הספרים, הינו ככל הנראה: צמח צדיק-חק לישראל-כנפי יונה[44]. עם
זאת, העדפנו לדון תחילה בספר חק לישראל, ולאחר מכן בספר צמח צדיק, בשל מורכבות
הנושאים הכרוכים בו.
עוד יצויין כי במהדורה אחרת של "חק לישראל" שנדפסה בקארעץ (תק"ס-תקס"ב),
שב רל"י והעניק את הסכמתו לספר[45].
ב. בין רל"י לשאר
המסכימים
לאחר הסכמתו של רל"י
באים "הסכמות וחרמות הרבנים המופלגי' המאה"ג דק"ק אוסטרהא".
קבוצת הרבנים הללו, מלבד שמשותף לה היותם בני העיר אוסטרהא, היא היותם משמשים בה
כמגידי מישרים, כנאמר בחתימתה "הרבנים המגידים המפורסמים דפה ק"ק
אוסטרהא". הקבוצה מונה ארבעה אישים: "יעקב יוסף בהרב מוהרר יהודא ליב
זצ"ל מגיד מישרים דק"ק אוסטרהא; אשר צבי בא"א המנוח מוהר"ר
דוד זצ"ל מגיד מישרים דק"ק אוסטרהא ואב"ד דק"ק ברעזרוב; נתן
נטע בהרב מוהרר שמואל שמעלקי זלה"ה (ללא ציון תפקיד מוגדר); מרדכי במו' אברהם
לעמיל נ"י ספרא ודיינא דק"ק אוסטרהא".
הסכמה זו החתומה על ידי קבוצת מגידי מישרים בני עיר אחת, נכתבה לפני
הסכמתו של רל"י, בכ' בתמוז באותה שנה. הסכמה זו עמדה לנגד עיניו של רל"י
("הנני מסכים עם הרבנים מקדמי ארץ. להיות גודרי גדר ועומד בפרץ"). הם גם
אלה שקבעו תחילה את משך איסור ההדפסה החוזרת, והעמידו אותו על עשר שנים[46]. עשויה
להיתפס כתוספת תוקף להסכמתו של רל"י, וכאות לחשיבות שמייחסים
ה"מגידים" לרכישתו וללימודו של ספר עממי זה. ואולם מן הידוע לנו על חלק
מקבוצה זו, יודעים אנו כי יש להם מעמד רבני נכבד, והריהם משמשים כמסכימים עצמאיים
על ספרים. חשוב לציין כי לקבוצת רבנים זו קשר קודם עם דפוסי קארעץ, והם כבר העניקו
את הסכמותיהם לספרים שראו אור בקאריץ,[47] והם
עצמם מביאים את ספריהם-הם להדפסה בבית הדפוס שבקאריץ.[48]
לשני האישים הראשונים, שככל הנראה הם הבולטים בקבוצה זו, ישנם קשרים
מובהקים עם רל"י, כאשר יתואר להלן. אכן גם שני האישים האחרים, למרות התיאור
הצנוע הנרשם להם (ר' נתן נטע מוצג ללא כל ציון תפקיד מוגדר, ואילו תפקידו של ר' מרדכי
הינו "ספרא ודיינא" של קהילת אוסטרהא, תואר שמשמעו בדרך כלל בעל חשיבות
משנית) הינם דמויות מוערכות המצדיקות את מעמדן כחותמים על הסכמות ספרים: ר' נתן נטע
שימש כדיין ומתלמידי החכמים הגדולים שבבית המדרש המרכזי של אוסטרהא ("מופלג
גדול בתורה, דיין מצויין בעירנו, מחכמי יושבי יעב"ץ בקלויז הגדולה
דפה..."[49]), ככל
הנראה הוא שימש גם כרבה של ברעזרוב[50]
(הסמוכה לאוסטרהא, עיר רבנותו הקודמת של ר' אשר צבי), ובא בהסכמות על ספרים נוספים.[51] אף
ר' מרדכי, בדומה לו, מתואר כאחד מ"חכמי יושבי יעב"ץ בהקלויז",[52] ואף
הוא מופיע כמסכים על ספרים, וכנלווה לר' אשר צבי[53]. ר'
מרדכי היה גיסו של ר' יעקב יוסף, וככזה השתתף במתן הסכמה לספרו רב ייבי. מן
ההסכמות אנו נלמדים מן הצד האחד כי ר' מרדכי לא שימש כ"ספרא ודיינא"
יחיד באוסטרהא.[54] מן הצד
האחר, יש מקום להנחה כי ר' מרדכי שימש גם כרבה של אלעקסניץ[55].
ראוי לציין כי הסכמתה של קבוצת הרבנים מאוסטרהא ניתנה ל"הרבני הישיש
המפורסם מוהרר שמעון בהרבני מוהר"ר יהודא ליב[56]
מקארעץ יע"א", ואיסור הדפסה חוזרת תלוי במתן אישורו של זה ("...משך
עשרה שנים מיום דלמטה בלתי ידיעת הרבני הישיש המפורסם מוהרר שמעון...").
ואילו הסכמתו של רל"י, שניתנה חודש ימים בלבד לאחר מכן, ניתנת ל"הרבני
המופלא מוהרר אליעזר ליבר במוהרר ישראל מק"ק קארעץ", וגם איסור הדפסה
חוזרת תלוי במתן אישור של אליעזר ליבר ("משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס של
שלשה ספרים הנ"ל בלתי ידיעת הרבני מו' אליעזר הנ"ל").
רל"י אף מפליג בשבחו של ר' אליעזר כמי ששוקד על הדפסתם של ספרים
קדומים, עם שהוא משתמש במשפטי-חריזה: "ורואה אני את דברי ר' אליעזר אשר הולך
בתמים/ לחפש בחיפש אחר חיפוש ספרים ישנים וקדומים/ אשר כבר היו לעולמים/ וכמעט
נשכחו באותן הימים"). והוא מתואר בפיו כמוציא לאור מנוסה ("וכבר זכה
וזיכה את הרבים/ להדפיס דברי חכמים/ אשר נשמתן עדן במרומים/ להוציא לאור ספרי רזין
וסתומים[57]"),
וכמי שהוא היוזם את הדפסת הספר חק לישראל ("וכעת העיר ד' את רוחו לבנות
ולנטוע בגן ה' ערוגת בשמים/ לערוך שולחן ד' בפרי מגדים ונעימים").
בגוף ההסכמות של אלה ושל זה לא נאמר דבר באשר ליחסים שבין שמעון ב"ר
יהודה ליב לבין אליעזר ליבר. המחקר הביבליוגרפי שעסק בדפוסי קאריץ נתן דעתו בעיקר
על המדפיסים, ולא על המו"לים (שבעיקרו של דבר, הם אלה שהחליטו באלו ספרים הם
ישקיעו את כספם, בעוד שהמדפיסים לא היו אלא מבצעים למעשה את רצונם[58].
בכך, המביאים לבית הדפוס הם היו אלה האחראים לאופיים של הספרים הנדפסים בבית דפוס
זה ואחר[59].
ומעתה כל דיון ובאשר לעיצוב אופיו הקבלי-חסידי של דפוס קאריץ, אינו יכול להתנהל
ללא התייחסות למביאים לבית הדפוס זה: הישיש ר' שמעון, ושותפו ר' שלמה מלויצק תלמיד
המגיד). מצב מחקר זה הביא לכך שבתיאורים המפורטים אודות דפוסי קאריץ לא בא לידי
ביטוי מקומם ומעמדם של המו"לים, ואף לא היחסים שביניהם. באין לנו ידע שכזה,
מתחדדת התמיהה כיצד מוענקות שתי הסכמות (הכוללות בלעדיות של זכות הדפסה לפרק זמן
קצוב) לשני אנשים שונים לאותו ספר מסויים.
אכן, מתוך הנאמר בשער הספר פרדס רמונים לר' משה קורדובירו שראה אור בקאריץ
תק"מ/1780, בו נאמר כי הספר הובא לבית הדפוס על ידי "הרבני מו' שלמה זלמן
בן להוותיק מו' יחיאל מיכל וגיסו הרבני מו' אליעזר ליברמן במו' ישראל, חתני הישיש
הוותיק מו' שמעון אשכנזי", נלמדים אנו על קירבת המשפחה הקרובה שבין ר' אליעזר
ליבר/ליברמן ובין חותנו ר' שמעון. ניתן איפוא לשער כי ר' יעקב יוסף ור' אשר צבי
העניקו את הסכמתם לר' שמעון על סמך היכרותם המוקדמת עם דפוס קאריץ, ואילו
רל"י העניק את הסכמתו לנציגו של ר' שמעון, הוא חתנו ר' אליעזר ליברמן. מכאן
ניתן להסיק על שותפות עסקית בין החותן והחתן (אשר לחלקו של החתן האחר, ר' שלמה
זלמן בספר זה, אין בידינו כל מידע) – כזו שאיפשרה לר' אליעזר ליברמן לקבל מידי
רל"י את זכות הבלעדיות להדפסה חוזרת של הספר.
ג. בין רל"י לר' אשר צבי מאוסטרהא
אין בידינו כל מקור המלמד על קשר אישי מוגדר שהתקיים בין רל"י לבין
ר' אשר צבי, ואולם יש להניח על קיומו של קשר שכזה: קיימת ביניהם קירבת גיל (ר' אשר
צבי מבוגר בכעשור שנים ויותר מרל"י)[60] בצד קירבת
רוח. שכן כמו רל"י, אף ר' אשר צבי הינו מתלמידי המגיד ר' דב בער ממזריץ',[61]
ושניהם מכהנים בתפקידי רבנות בערים שונות, ומסלול חיים דומה לשניהם[62].
ואולם לאורך שנים מתקיימת שותפות-הסכמות ביניהם. מההסכמות לספר שלפנינו, ועד לשנת
פטירתו של רל"י תק"ע/1809 הם שותפים ללא פחות מעשרים הסכמות.[63] ובהסכמה
אחת, משנת פטירתו של ר' אשר צבי, תקע"ז/1817, הוא חובר לבנו של רל"י, ר'
ישראל מפיקוב: על סידור תפילות, סדילקוב תקע"ז. הסכמות אלה, על תכניהן
ומשמעינן תידונה להלן, כל אחת ואחת.
ד. בין רל"י לר' יעקב יוסף (רב ייבי) מאוסטרהא
בעוד שעל ר' אשר צבי אין לנו עדות ישירה להיותו תלמיד של ר' דב בער המגיד
ממזריטש (מלבד דבריו של מ"מ ביבער, בן העיר ומתעד תולדותיה של העיר אוסטרהא[64]),
הרי שביחס לר' יעקב יוסף מאוסטרהא יש בידינו עדות מהימנה, הנדפסת בחייו, אודות
היותו תלמיד של המגיד ממזריטש המוסר מדברי רבו. שכן בהקדמת הספר קל"ח פתחי
חכמה לרמח"ל (קאריץ תקמ"ה/1785) הרואה אור שש שנים לפני פטירתו (רב ייבי
נפטר בשנת תקנ"א/1790), כותב המביא לבית הדפוס, גדליהו בן אליקום מקאריץ
בהקדמתו לספר אודות הרמח"ל:
חזי מאן גברא רבה קמסהיד עליה [=הרמח"ל]
ה"ה הרב המופלא והמופלג בתורה וחסידות כמ"ו יעקב יוסף מ"מ
דק"ק אוסטרהא עדותו בחותמו על ההסכמה זכה לו וכאשר שמעתי מפיו ולא מפי כתבו ששמע
מפה קדוש בוצינא קדישא נשמתו בגנזי מרומים ה"ה כבוד שמו מהורר דוב מ"מ
דק"ק מעזריטש שאמר על המחבר הזה [=רמח"ל] שאין דורו היו כדאי להבין
צדקתו ופרישותו ולכן רבים מבני עמינו מגודל חסרון דעתם דברו על צדיק אשר לא כדת
וחזי מאן גברא רבה קמסהיד ה"ה הרב הנ"ל אשר שמעו הולך למרחוק וגדולים
צדיקים במיתתם וכו' והקולות יחדלון כי לא כן משה [=ר' משה חיים לוצאטו,
הרמח"ל] עבדי בכל ביתי נאמן הוא.
ואשר על כן, אף שאין בידינו
מקורות המלמדים אודות קשר ישיר בין רל"י לבין ר' יעקב יוסף מאוסטרהא, יש
להניח שהתקיימה ביניהם היכרות מסויימת על בסיס היות שניהם מתלמידי המגיד ממזריץ'
וזיקתם העמוקה לתורת החסידות[65].
ואולם יש להניח כי לא הייתה זו היכרות אישית קרובה: הנה בהסכמות הניתנות לספרו של
ר' יעקב יוסף, רב ייבי, הרואה אור בסלאוויטא בשנת תקנ"ב/1792, בשנה שלאחר
פטירתו, בולטת הניגודיות שבין הסכמתו של ר' אשר צבי לספר ובין זו של רל"י.
בעוד שר' אשר צבי, כבן עירו וחברו הקרוב של ר' יעקב יוסף רושם "ביודעי ומכירי
מיום דעתי אותו, הצדיק מעיקרו ועד סופו מוכיח עליו...". הרי שדברי רל"י
אינם רומזים להיכרות אישית כלשהי בין השניים[66].
אכן ראוי לציין שתי הסכמות שהעניקו רל"י ור' יעקב יוסף זה לזה:
רל"י העניק את הסכמתו לספרו של ר' יעקב יוסף, רב ייבי (שמו של הספר ניתן על
שם ראשי התיבות של המחבר: יעקב יוסף בן יהודא. ולימים כונה ר' יעקב יוסף עצמו בשם
זה), ולהלן[67] תידון
הסכמה זו. ואילו ר' יעקב יוסף העניק הסכמה לספר נועם אלימלך (לבוב תקמ"ח), בו מובא מכתב שבא
לגונן על רל"י מפני רודפיו ("ספר אגרת הקודש... המכתב הראשון תשובה ...
על ... מה ששאל ... איש אחד להרבני ... ר’ אלעזר ... בן (ר’ אלימלך נרו יאיר)...
על דבר קטטות ומריבות שנתעורר על הרב [ר' לוי יצחק מבארדיטשוב]...
אב"ד דק"ק זעלחוב נ"י ... והשיב לו על פי ציוו[י] אביב [!]".[68]
8] צמח צדיק. ר' יעקב צמח.
קארעץ, תקמ"ה.
"ספר צמח צדיק מיוסד יסוד מוסד מכמה דרושים נחמדים... ומפה קדוש...
האר"י זללה"ה... וגם נלוה אליהם הגהת... מו' יעקב צמח[69]...
ה"ה דרוש אליהו ואלישע ודרושי חנו"ך ומט"ט ומרע"ה[70]...
הכל בפרטות כוונת האר"י זלה"ה... נדפס פה קק קארעץ... דרוקריי פון דען
הערן [=בדפוס האדון] יאהן אנטאן קריגיר אויש ווארשי [=מוורשה] בשנת יהי נא
פי שנים ברוחך [=תקמ"ה]".[71]
זמן
ומקום כתיבת ההסכמה: "היום יום א' ך"ה ימים לחודש תמוז דהאי שתא השמר
[=תקמ"ה] לפ"ק. פ"ק ברדיטשוב יצ"ו".
ההסכמה לספר זה ניתנה על ידי רל"י, כאמור לעיל[72], יחד
עם ההסכמה לספרים: חק לישראל וכנפי יונה. אכן שלא כבשני הספרים האחרים, לא הובאו
כל הסכמות לספר זה. במקום זה נרשם בראש הספר "מחמת טרדות הדפוס לא יכולנו
להשיג הסכמות וחרמות מגאוני ארץ, ואי"ה יודפסו על ספר כנפי יונה" (כפי
שאכן כך נדפס).
שנת תקמ"ה הייתה אכן שנה עמוסה מאוד בדפוס האדון קריגר בקארעץ. בשנה
זו נדפסו מספר שיא של כל שנות דפוסי קאריץ: כעשרים ושלשה ספרים,[73] ואשר
על כן יש מקום להבנה שאכן "טרדות הדפוס" לא איפשרו למביאים לבית הדפוס
להשיג את הסכמותיהם של הרבנים.
מתוך הצהרתם-הבטחתם של המביאים לבית הדפוס כי ישיגו הסכמות שתודפסנה בספר
כנפי יונה ניתן ללמוד כי כוונתם הייתה להדפיס את הספר הזה בעקבות צמח צדיק, בעוד
שאת הכוונה להדפיס את הספר חק לישראל אין הם מזכירים כלל. אכן בפועל הספר כנפי
יונה ראה אור רק בשנה שלאחר מכן, בשנת תקמ"ו, וקדמה לו הדפסת הספר חק לישראל,
שראה אור בשנת תקמ"ה, לאחר שהספר צמח צדיק יצא לאור[74].
ייתכן והעובדה שהדפסת הספר צמח צדיק קדמה להדפסת חק לישראל הביאה לשינוי בשער
הספר צמח צדיק בהשוואה לשני הספרים שבאו בעקבותיו: בשער הספר צמח צדיק מופיע
"דגל המדפיס" (מעטפת זר ריבועית, ובתוכה אותיות מסוגננות JKR = ראשי התיבות של שם המדפיס, יוהאן אנטון
קריגר[75]),
ואילו בשעריהם של חק לישראל ושל כנפי יונה, הדגל אינו מופיע. יש מקום להנחה כי היה
חשוב לקריגר להציב בראשון שבסידרת הספרים הזו, שתוכננה להידפס בזה אחר זה, את
דגלו.
9] כנפי יונה. ר' מנחם עזריה מפאנו.
קארעץ תקמ"ו.
"ספר כנפי יונה...מיסודו של האר"י...
[מאת] החכם... מנחם עזריה[76]...
נדפס פה ק"ק קארעץ...דרוקריי פון דער הערן [=בדפוס האדון] יאהן אנטאן קריגיר
לפרט כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ [=תקמ"ו][77]
לפ"ק"
זמן
ומקום כתיבת ההסכמה: "היום יום א' ך"ה ימים לחודש תמוז דהאי שתא השמר
[=תקמ"ה] לפ"ק. פ"ק ברדיטשוב יצ"ו".
כאמור לעיל, ההסכמה לספר זה ניתנה על ידי רל"י וקבוצת הרבנים
מאוסטרהא יחד עם ההסכמה לספרים: חק לישראל וצמח צדיק. בדיון שנערך למעלה בעניינם
של שני הספרים הללו, נדון גם הספר שלפנינו.
יש לציין כי הספר שב ונדפס בלמברג תרמ"ד/1884 על ידי המו"ל
אליעזר אלימלך איש הורוויץ מדאלינא. במהדורה זו הובאו הסכמותיהם של רל"י ושל
קבוצת רבני אוסטרהא, ונוספו עליהן הסכמתו של ר צבי הירש אורנשטיין מלבוב-למברג
(המקום בו הודפס הספר), של ר' ישכר בעריש רבה דאלינא (עירו של המו"ל), ושל ר'
ברוך האגר מויז'ניץ (רבו של המו"ל).
[1] דפוסי שקלוב השונים (א' יערי,
הדפוס העברי בשקלאוו, קרית ספר, כב (תש"ה-תש"ו), עמ' 53-49, מונה עשרה
בתי דפוס שפעלו בשקלוב ביובל השנים תקמ"ג-תקצ"ה/1835-1783) הניבו מספר
רב של ספרים [פרידברג, תולדות הדפוס העברי בפולניא, אנטוורפן, תרצ"ב, עמ'
71-69 מונה כ-100 ספרים שראו אור בשקלוב; א' יערי, שם, מונה 159 ספרים; ח' ליברמן,
נוספות להדפוס העברי בשקלאוו, קרית ספר, כה (תש"ט), עמ' 320-315. ושם, כו
(תש"י), עמ' 105-101 מוסיף על רשימת יערי עוד 29 ספרים; כשלושים שנה לאחר
מכן, חזר ח' ליברמן, הדפוס העברי בשקלאוו, עלי ספר ג (תשל"ז), עמ' 130-121,
והוסיף על רשימתו הקודמת עוד 12 ספרים; ואילו י' וינוגרד, אוצר הספר העברי, עמ'
695-689 מסכם ומונה 226 ספרים]. יערי, שם, עמ' 50-49 רואה בשקלוב עיר דפוס רבת
חשיבות ("...שקלאוו נעשתה למרכז ספרותי, שני במעלה לווילנא... הדפוס העברי
פרח בשקלאוו בתקופה ההיא... ולא עוד אלא שממנה יצאו מדפיסים גם לכמה ערים ברוסיה
ובפולין". יערי זוקף זאת בזכות
השגשוג הכלכלי שזכתה לו שקלוב לאחר סיפוחה לרוסיה בעקבות חלוקת פולין
הראשונה בשנת תקל"ב/1772, והיותה מרכז מסחרי בין רוסיה ופולין. ליברמן, שם
עמ' 316-315 ממעיט בחשיבותה של שקלוב כעיר דפוס, עם שהוא מצביע על מספרם היחסי הלא
גדול של הספרים שראו אור בתקופת הדפוס בשקלוב תוך השוואה לערי דפוס אחרות, על
גודלם הכמותי של הספרים שיצאו לאור, ועל אופיים של הספרים שראו בה אור, שלדעתו
כוונו לקהל יעד של "בעלי בתים בינונים יודעי ספר".
[2] דמותו של המדפיס אשר בן ר'
יוסף (פרעמסלר) ראויה למחקר: נדודיו בין ערי הדפוס השונות, זאלקווי, קארעץ ושקלוב
וקירבתו האפשרית לר' שמואל רבה של וילנא (הלה מכנה אותו בהסכמתו למהדורת אור החיים
על התורה שהוציא אשר ב"ר יוסף בשקלוב תקמ"ה, "שאר בשרי".
בסיפור, הנושא אופי אגדי, שסופר במקורות שונים (ח' ליברמן, שם, עמ' 318. ח'
קנאללער, דברי יום ביומו, יום י' אלול. הימן הירושלמי, גוילין, תל אביב, תש"ב
עמ' פ ועוד=) מוצגת דמותו של אשר ב"ר יוסף כ"משכיל" הכופר בביאת
המשיח וכנואף עם אחת מנשות שקלוב. והסיפור משתלשל ובא משתי טעויות דפוס שנפלו
במהדורת אור החיים הנזכרת לעיל: צנזורה שערך בדברי אור החיים (בפירוש ספר דברים,
בפרשת ראה על הפסוק כי יהיה בך אביון, פירש ר' חיים בן עטר על דרך הרמז בהקשר
לביאת המשיח, וכתב: "שיעריך האדם בדעתו שהמעשה היא לתכלית דבר זה של משיח ה',
ושמו [=של המשיח] חיים". אשר ב"ר יוסף שמט את שתי המלים האחרונות
"ושמו חיים"; ואילו בפירוש ספר במדבר, בפרשת סוטה, בפסוק "ואמרה
האשה אמן אמן" מביא ר' חיים בן עטר את דרשת חז"ל על פסוק זה: "אמן
אם מאיש זה, אמן אם מאחר". ובהוצאה זו של אשר ב"ר יוסף נשתבשה המלה
"מאחר" ונרשם תחתיה "מאשר". הסיפור האגדי כרך את שתי הטעויות
הללו, וראה בכך עונש לאשר ב"ר יוסף על זלזולו בר' חיים בן עטר, וביטוי להיותו
נואף, כפי שאכן הוכח לאחר מכן. בשוברו של סיפור זה יש לציין כי גדולי החסידות
ייחסו דווקא ערך למהדורה זו של פירוש אור החיים (כשחלה בנו של ר' פינחס מקוריץ,
קיבל על עצמו ללמוד בכל יום דף אור החיים בחומשים גדולים דשקלאוו", פאר
לישרים, ירושלים תרפ"א, כא, א). לעניננו נציין עוד כי הספר הלכה פסוקה, בו
משמש אשר ב"ר יוסף כמדפיס בשקלוב, ראה אור שנתיים לאחר שיצא לאור פירוש זה של
אור החיים. וכי גם בשנה שלפני כן, בשנת תקמ"ו/1786 הוא משתתף בהדפסת ספר
הזהר.
[3] יערי, שם, עמ' 50 משער שייתכן
ושרה בת ר' משה סג"ל היא אלמנתו של המדפיס הראשון שפעל בשקלוב, ר' צבי הירש
[4] בשנת תקמ"ה חל יום
י"ז בתמוז בשבת, והצום נדחה למחרת, ובו נכתבה הסכמתו של רל"י.
[6] בהסכמה לא נרשם תאריך החודש
אלא "יום ו' ערב שבת קודש לסדר ולפרט שמרו דרך...
[=תקנ"ו]". בפרשת "וירא" (בה מופיע הפסוק המשמש גם לציון פרט
השנה), חל יום ששי בי"ז חשון. על תופעת כתיבת הסכמות בימי ששי, בערב שבת, ראו
עמ' =.
[7] ר' אליעזר מהורדנא מציין בתוך
דברי הסכמתו אודות ר' שלמה כ"ץ את הביטוי החז"לי "תלמידי חכמים, כל
זמן שמזקינים..."
[8] מלבד ר' שלמה כ"ץ
(בהקדמתו לספר שלפנינו) כל ארבעת המסכימים מציינים את העובדה שר' שלמה החל לממש את
תוכניתו הגדולה על כל מסכתות המשנה, וכי כבר הוציא לאור את ספרו על מסכת ברכות.
אכן גורלו של חלק ראשון זה איננו ברור: לידינו לא הגיע כל טופס ממנו. גם ההקדמה
לספרו זה שעל מסכת שבת, שניתן להיווכח מתוכה שהיא אינה אלא ההקדמה לספרו שעל מסכת
ברכות (ההקדמה נחתמת בברכה "כשם שזכיתי לסדר אותו בהתחלת מסכת ברכות, כן אזכה
לברך על המוגמר בשאר מסכתות" – נוסח שאינו הולם הוצאתו של ספר שני בסידרה),
עשויה ללמד על אי-סדירות בהוצאת הספרים, אולי בשל נדודיו ומצוקותיו של המחבר.
[9] על תאריך התמנותו של
רל"י לכהונתו בברדיטשוב, ראו עמ' =.
[10] על ר' ישכר בער ראו: משפחות
ק"ק שקלאב...", קובץ על יד, ירושלים תרצ"ו,עמ' קמז. שם, תיקונים
ומילואים, עמ' קעו.ו וילנסקי, חסידים ומתנגדים, א, עמ' 155, 159.
[11] בראשית הסכמתו של ר' ישכר בער
מתואר ר' שלמה כ"ץ כ"ש"ו הרב המופלג מוהרר שלמה...". סימן
ראשי התיבות ש"ו אינו ברור, וייתכן שהוא מורה על קירבה משפחתית ביניהם: שארי
ובשרי.
[12] על פרק זמן זה של שש שנים =
יחידה בסיסית. ראו הקדמת המדפיסים לספר תולדות יעקב יוסף!/ לבדוק בהסכמותיו של
רל"י=
[13] נוסח העתק מתוך ארכיון ד'
מגיד בספרייה של המכון לעמי אסיה בלנינגרד. ראו וילנסקי, א, עמ' 159-154.
[18] וילנסקי עצמו, שם שם, רושם
בהע' 33 בתיאור תולדות ר' ישכר בער כי הוא ישב בשקלוב לאחר שעזב את רבות סלוצק.
[19] וילנסקי שם, עמ' 153-151. גם
נוסח זה מתוארך לי"א טבת תקמ"ז.
[20] השם נכתב בצורות שונות (מלבד
הצורה הבסיסית, קצנלבוגן) בידי בני המשפחה עצמם: קאצנאלן פוגין (בהסכמת ר' אברהם, משנת תקכ"ו לספר
באר מים, שקלוב תקמ"ה; קצנאלין פוגין (בהסכמת ר' אברם,
משנת תקכ"ד לספר יסוד עולם, ברלין תקל"ז);
קצאליפוגין (בהסכמת ר' אריה ליב משנת תקע"ה לספר קול יעקב, ורשה
תקע"ט-תק"ף); קצין אליני פוגין (!) )בהסכמת ר' אריה ליב משנת תקע"ז לספר
עין יעקב סלאויטא תקע"ח). קאצינעלנבויגין (כדרך שאחז בה בספר עיר תהלה). בשל
אורכו של השם, הוא נרשם במקומות שונים בצורות קיצור, דוגמת ק"ב (בספר עיר
תהלה), או קע"ב (בספר חבל הכסף המוקדש למשפחת קצנלבוגן, ראו הע' =).
[21] "אור לו בציון לציין
הלכות פסוקות" (רל"י)/"בחר בציון לציין הלכות פסוקות" (ר'
יוסף); "באלה חפצה נפשו ורצונו להעלות על משבח הדפוס למען ירוץ הקורא... בדרך
קצרה... אליבא דהלכתא" (רל"י)/ "ובאלה חפצה נפשו ורצונו לזכות את
הרבים למען הרץ למשנה ילמוד בדרך קצרה ואליבא דהלכתא" (ר' יוסף);
"כתבנית ודמות הראשון לציון רק הלכות פסוקות. ובכן ידי יכונו וזרועי יאמת
לאמת בנין הדפוס" (רל"י)/ "כתבנית ודמות הראשון לציון ורק אל הלכות
פסוקות . ובכן ידי יכונו וזרעי יאמת לאמת בנין הדפוס" (ר' יוסף).
[23] תאריך זה נרשם בספר עיר תהלה,
עמ' 30. אכן בטבלת רבני העיר, המובאת אצל ח' אדלברג, תולדות יהודי בריסק דליטא,
אנציקלופדיה של גלויות, ב, בריסק דליטא, עמ' 35 נרשמה שנת תקצ"ה.
[24] על תולדות משפחת קצנלבוגן,
ראו מ' אלנבוגן, חבל הכסף ("זה ספר תולדות משפחת קאצענלבויגין מיום הוסדה ועד
עתה... על ידי נכדם... יצחק מאיר בהמנוח... קאצנעלבויגן... מכונה מאיר
עללענבויגן", שער הספר), ולעניננו, עמ' 31.
[26] יצוין כי האב ר' אברהם חותם
בשנת תקמ"ד/1784 על הסכמה לספר מנחת אהרן (נובידוואר תקנ"ב) במלים
"פה ק"ק בריסק". אכן בכותרת הסכמתו שניתנה על ידי המדפיסים שמונה
שנים לאחר מכן, הוא מתואר כמי "שהיה משתמש מקדם בכתר הרבנות בק"ק סלוצק
ואח"ז היה רב ואב"ד כמה שנים בקהילתינו יע"א". כאשר
"בקהילתינו" אינו מתייחס לקהילת נובי דוואר אלא לקהילת בריסק שמחבר
הספר, ר' אהרן, מתגורר בה ונקרא על שם עיר זאת (בשער הספר, ובפי המסכימים).
[27] עמ' =
[28] ראו עמ' =
[29] איננו יודעים באיזו שנה עבר
ר' צבי לפינסק, ואולם ברור למדיי שהיה זה לאחר שנת תקכ"ג/1763, שכן הוא נמנה
במפקד משלמי הארנונה שהתקיים בעירו של הבעש"ט מז'יבוז' בשנת תקכ"ג (=,
עמ' =. רוסמן). מכאן גם פירכה למובא במכתבי הגניזה החרסונית, מכתב כביכול שכתב ר'
צבי לאביו הבעש"ט הנושא את הכותרת "פינסק ג' ויגש תקט"ז" (ראו
אבן ישראל, עמ' עד, הע' 39.
[30] ראו ז' רבינוביץ, החסידות
הליטאית, עמ' 8 המאמת את נכונות עובדה זו: "אמיתית היא המסורת, שעל פיה
התגורר בפינסק בנו של הבעש"ט, ר' צבי, ושקברו נמצא בבית העלמין הישן שבאותה
עיר", ומתאר מסורות עלייה לקברו שבפינסק. וראו עוד: ש.מ. הלוי ראבינאוויטש,
על פיניסק-קארלין ויושבין, תלפיות, עמ' 14, בארדיטשוב 1895. א' וואלדען, שם הגדולים
החדש, מערכת גדולים, עמ' 39, ורשה 1880. וראו =, קובץ בית ישראל ואהרן, =, גל' 49
עמ' קנח מפקד שנערך בשנת תקכ"ד/1764 בפינסק, ובו נזכר ר' שמואל בתוארו
"חסיד", ומוצג כאחד מעשירי העיר, כבעל חנות. וראו עוד תולדות יהודי
בראד, =, עמ' 342 העתק פינקס בית העלמין הישן, ובו נרשם (בשנת תקיט/1759): "ד
חשון מת המופלג מ' נח ב' ה' שמואל חסיד מפינסק בבית ר' חיים צאנזער".
[31] מאורות הגדולים, סיפור ז.
(נוסח שונה, שנה בשנה, תשכ"ז, עמ' 384-383). משם: אבן ישראל, עמ' מט-נא. אופי
הסיפור (האופן בו ר' דב בער הביא לעזיבתו באכזבה, כמו גם הנימוק שעמד לפני ר' דב
בער באשר לסירובו לצרפו כתלמיד) דומה במידה רבה למסופר אודות ר' אלכסנדר זיסקינד
מהורדנא, ראו עמ' =.
[32] מ' נדב, הע' =, מרבה לתאר את
שני האישים הללו כמייצגים את אותה נטייה לחסידות (מלבד אישי חסידות מזוהים, כר'
אהרן ור' שלמה מקרלין הסמוכה לפינסק), ואולם משום מה אין הוא מתייחס לר' שמואל
חסיד (וגם לא לחתנו, ר' צבי בן הבעש"ט).
[33] מהדורה ראשונה של חק לישראל
ראתה אור במצרים על ידי המו"ל ר' אברהם צדיק, בדפוס אברהם בן משה יתום. לציון
פרט השנה השתמש המו"ל בפסוק בשנת וה' בר'ך את א'ב'ר'ה'ם' ב'כ'ל'
[=ת"ק] – כברכה לעצמו (ואולי גם כמחווה למדפיס).
[34] הכוונה ככל הנראה למהדורת
קארעץ תקמ"א (וכך גם נרשם במפעל הביבליוגרפיה העברי), אשר לצערנו לא הגיע
לידינו עד כה ממהדורה זו חלקו הראשון של הספר, אלא שאר ארבעת החלקים בלבד (ואשר על
כן, אין בידינו פרטים ביבליוגרפיים). אכן במהדורת קארעץ תקמ"ח בהתנצלות המביא
לבית הדפוס, בעמוד ב' של השער השני, נרשם: "יען ראה ראיתי את הס' הנכבד חק
לישראל אשר נדפס שני פעמים בק"ק קארעץ..." ככל הנראה לא עמדה לנגד עיני
מדפיסי קארעץ מהדורת ליוורנו שיצאה מספר שנים לפני כן, בשנת תקל"ז/1777, בדפוס
גד פואה הרושם כי "נדב לבו... לפזר ממון רב ולהדפיסו פעם שנית במעלות יתרות
על הראשונים".
[36] פעילות דפוס בעיר קארעץ החלה
= טויבר, פרידברג. ריבקינד. ליברמן. וינוגרד.
[37] אודותיו, ראו עמ' =. לעניננו
נוסיף כי א' טויבר מציין כי בדפוסי קארעץ ניתן להצביע על שתי תקופות: תקופת האדון
קריגר מווארשה, שהדפיס על נייר גרוע. ואף שהאותיות לעצמן הן יפות וההגהה מדוייקת,
אין הדפוס מהמובחר. רק מעת שפתח קריגר בית דפוס בנאוודיוואהר ודפוסי קארעץ עברו
לידי יהודים והתחילו להשתמש בנייר יותר טוב ויותר עב, הוטב הדפוס בהרבה.
[38] ברשומות מפעל הביבליוגרפיה
העברי לא סומנה האות י' במלה ישראל, כמורה על פרט השנה.
[39] מטבע הדברים, פסוק זה בו
מופיע הביטוי הנושא את שם הספר, שב ומשמש את המדפיסים במהדורות השנים הבאות, תוך
שהם מציינים אותיות נוספות בפסוק לציון שנת ההוצאה לאור (קארעץ תקמ"ח, לבוב
תקס"ב)
[40] מאוחר יותר (דוגמת הסכמתו
לתלמוד בבלי, תקס"ו. ובהסכמתו לספר ברית מנוחה, תקס"ז) רל"י מתואר
כרבה של ברדיטשוב והגליל.
[41] ראו הע' =
[43] התאריך המסומן על ידי קבוצת
רבני אוסטרהא כפותח את משך עשר שנות איסור ההדפסה הוא כ' סיון תקמ"ה. ואילו
התאריך המסומן על ידי רל"י בהסכמתו (הנכתבת למעלה מחודש לאחר מכן, בכ"ה
תמוז תקמ"ה) הוא "יום כלות
הדפוס של שלושת הספרים".
[44] ראו עמ' =
[45] ראו עמ' =
[46] דבריו של רל"י בהסכמתו
("והגבלתי גבו"ל לתור"ה שלא יעלה על לב שום אדם להדפיס שנית ספרי
הנ"ל. הן יהודי או ארמאי ע"י גירי מן הנימולין. באיזה תחבולות וערמה
שבעולם. הן כדמותם או בלתי דמותה. משך עשרה שנים מיום כלות הדפוס"), למרות
העשוי להשתמע מהם שהוא הקוצב הראשון את משך איסור ההדפסה החוזרת, הינם למעשה
אישרור של קביעת הרבנים שקדמו לו, ובתוספת פירוט.
[47] בשנת תקמ"ב מסכימים ר'
יעקב [יוסף] בר' יהודה ליב ור' אשר צבי עם "הרבנים המקובלים דק"ק
אוסטרהא היושבים בקלויז" על ספר עץ חיים של ר' חיים ויטאל.
[48] ספרו של ר' יעקב יוסף
מאוסטרהא, מורא מקדש, ראה אור בקאריץ תקמ"ב. ספרו של ר' אשר צבי, מעין החכמה,
ראה אור בקאריץ תקע"ז.
[51] כל הסכמותיו באות בצידן של
אחרים. אם כנלווה להסכמותיהם של רל"י ושל ר' אשר צבי מאוסטרהא (אור עולם/מאיר
נתיבים, פולנאה תקנ"א. רב ייבי, סלאוויטא תקנ"ב. אור עולם/סוד יכין
ובועז, אוסטרהא תקנ"ד. איתן האזרחי, אוסטרהא תקנ"ז. תורת כהנים, אוסטרהא
תקס"א). אם להסכמתו של ר' אשר צבי בלבד (משנת חכמים, אוסטרהא תקנ"ו), או
להסכמת ר' בצלאל מרגליות מאוסטרהא בלבד (תיקוני זוהר, אוסטרהא תקנ"ח), ועוד.
[53] לעתים ללא הסכמת רל"י
(כגון: עץ חיים, קארעץ תקמ"ב), ולעתים עם הסכמת רל"י (כגון אור
עולם/מאיר נתיבים, אוסטרהא תקנ"א-תקנ"ב. רב ייבי, סלאוויטא תקנ"ב).
[54] בהסכמתו לספר (של גיסו!) הוא
מתואר כ"ספרא ודיינא", ולצד חתימתו בתואר זה באה חתימה נוספת של ר'
יהודה ב"ר צבי הירש, המתואר אף הוא כ"ספרא ודיינא דק"ק
הנ"ל" [=הכוונה לעיר אוסטרהא].
[55] משום מה מ"מ ביבער
(מזכרת, =, עמ' 275) סבור כי היו שני ר' מרדכי ספרא ודיינא באוסטרהא, ששימשו
בתפקיד זה בזה אחר זה, כאשר (כפי שהוא מעיד) אין הוא יודע את שנת פטירתו של זה ושל
זה. הראשון היה ספרא ודיינא בלבד, ואילו השני היה גם ספרא ודיינא באוסטרהא וגם
שימש כאב"ד בעיירה אלקסניץ. ואולם, בחינת תשע ההסכמות של ר' מרדכי ספרא
ודיינא המצויות בידינו מורה שאדם אחד הוא.
[56] ר' שמעון ב"ר יהודה ליב
אשכנזי מוכר כמו"ל הראשון של ספרי קארעץ, וכשותפו של ר' שלמה מלויצק (תלמיד
ר' דב בער המגיד ממזריץ'). כבר בשנת תקל"ח, בראשית ימי הדפוס בקארעץ, בשער
ספר הזהר הוא מתואר כ"הישיש ר' שמעון ב"ר יהודה ליב אשכנזי", ולאחר
מכן הוא מוציא לאור מספר רב של ספרים, בשערי כולם הוא מתואר כ"הישיש".
בספרים שונים הוא מוצג כדמות המרכזית בהבאת הספר לדפוס (הספר החסידי הראשון,
תולדות יעקב יוסף, רואה אור בשנת תק"מ בקארעץ "על ידי השתלדות והתאמצותת
של הישיש ר' שמעון ב"ר יהודה ליב אשכנזי והר' שלמה ב"ר אברהם
מלויצק"), ולאורך כל השותפות בהוצאה לאור עם ר' שלמה מלויצק, שמו יצויין תמיד
לפני שמו של ר' שלמה, אם בשל גילו, אם בשל מידת מעורבותו ותרומתו להוצאת הספר
לאור.
[57] ככל הנראה לסידור התפילה
שהוציא לאור (באופן עצמאי, וללא שותפים) ר' אליעזר ליברמן בקארעץ תקמ"ב. ר'
אליעזר המשיך בפעילות הדפסה בקאריץ בשנים שלאחר מכן (הגדה של פסח, יצאה על ידו
בקאריץ תקנ"ד-תקנ"ה).
[58] פעמים רבות יופיע בשער הספר
הלשון "...במצות ובהוצאות...": הזהר, קארעץ, תקל"ח (הספר הראשון
שא' טויבר, ברשימת ספרי קאריץ ראה אותו לנגד עיניו); תקוני הזוהר, קארעץ
תק"מ, וכן הלאה.
[59] ראו ח' ליברמן, בדיה ואמת
בדבר בתי הדפוס החסידיים, אהל רח
[60] הכרונולוגיה הרגילה מצביעה על
שנת ת"ק/1740 כשנת לידתו של רל"י, ואילו ביחס לר' אשר צבי אנו מוצאים
רישום של החברה-קדישא באוסטרהא משנת ת"ק, בו נכתב כי אביו של ר' אשר צבי, ר'
דוד, ביקש לצרף לחברה קדישא "את בנו הילד שעשועים כמר אשר צבי שיחיה
לאו"י לחנכו במצות... לחבב את בנו הילד שי' ולחנכו ולגדלו בעסקי מצוה...
ובזכות זה יזכה לגדלו ולחכמו לתורה ולחופה ומ"ט" (מזכרת=, עמ' 260) –
והרי זה מלמד שר' אשר צבי היה באותה עת בגיל קרוב לבר מצוה, כבן עשר-שתים עשרה
שנים. מכאן אנו גם נלמדים (הדבר לא צוין בכל מקור המתייחס לתולדות ר' אשר צבי) כי
ר' אשר צבי האריך ימים ונפטר בגיל מופלג הקרוב לתשעים שנה, שכן הוא נפטר בשנת
תקע"ז/1817, שבע שנים לאחר שרל"י נפטר.
[61] מזכרת = עמ' 260 :
"מתלמידי המגיד ממעזריטש". על סמך מקור זה נרשם באנציקלופדיה =, אישים,
עמ' שמז-שמט: "מגדולי תלמידיו של רבי דב-בר המגיד ממזריטש". אכן, בעוד
שאישים כרל"י וכר' שניאור זלמן מלאדי, ר' אלימלך מליז'נסק ור' זושא ואחרים
ניתן להגדירם כ"גדולי תלמידיו" של המגיד ממזריטש, שכן ניתן לאשש קביעה
בראיות מוצקות, הרי שאין בידינו ראיות המלמדות כי אף ר' אשר צבי נמנה על סגל
התלמידים הגדולים של המגיד ממזריטש (מה עוד שאין בידינו עדות בת סמכא אודות היותו
תלמיד המגיד ממזריטש, מלבד דבריו של מ"מ ביבער בלבד.
[62] בדומה לרל"י ששימש כרבן
של מספר קהילות, אף ר' אשר צבי שימש כרבן של כמה קהילות: העיר ברעזרוב (הסמוכה
לאוסטרהא), אוסטרהא, ולאחר מכן בקוריץ. ובדומה לרל"י שנאלץ לעזוב את מקום
רבנותו בזליחוב ובפינסק, גם ר' אשר צבי נאלץ לעזוב את מקום רבנותו באוסטרהא (אמנם
לא על רקע חסידותו, אלא בשל סכסוכים על רקע כספי עם בני הקהילה). ובדומה למסופר על
רל"י (אגרת ר' יוסף לבנשטיין מסרוצק לש' דובנוב. חסידים ומתנגדים, ב, עמ'
357) שבעקבות צאתו מזליחוב פרצה שריפה בעיר, כך גם מסופר על שארע באוסטרהא (מזכרת=
עמ' 262).
[63] כנפי יונה, קארעץ תקמ"ו;
אור עולם/מאיר נתיבים, פולנאה תקנ"א; רב ייבי, סלאוויטא תקנ"ב; אור
עולם/סוד יכין ובועז, אוסטרהא תקנ"ד; איתן האזרחי, אוסטרהא תקנ"ו; אור
המאיר, קארעץ תקנ"ח; מאור עינים, סלאוויטא תקנ"ח; קול אריה, קארעץ
תקנ"ח; רבינו בחיי, קארעץ תקנ"ט; חק לישראל, קארעץ תק"ס; תורת
כהנים, אוסטרהא תקס"א; ארבעה טורים, סלאוויטא תקס"א; כתנות עור/עין
יעקב, אוסטרהא תקס"ב; שני לוחות הברית (של"ה), אוסטרהא תקס"ב; שער
גן עדן, קארעץ תקס"ג; חידושי הלכות מהרש"א, אוסטרהא תקס"ו (בשנה זו
מכהן ר' אשר צבי כרבה של קארעץ, למן שנת תקס"ד בערך. ואולם בהסכמתו (לספר
היוצא לאור בעירו אוסטרהא, ובהוצאה לאור של חתנו, מנחם מענדל בן יעקב - מי שהיה
אחראי לעזיבת ר' אשר צבי את כס הרבנות של אוסטראה) הוא חותם "אב"ד
ומ"צ דק"ק אוסטרהא חונה בק"ק קארעץ". ילקוט ראובני, אוסטרהא
תקס"ו (גם ספר זה יצא לאור על ידי חתנו של ר' אשר צבי, מנחם מענדל בן יעקב);
משניות עם נקודות, קארעץ תקס"ו; משנה תורה לרמב"ם, ברדיטשוב תקס"ח;
אור פני משה, מזריטש גדול תק"ע.
[64] ראו הע' =
[65] ביטוי לזיקתו העמוקה של ר'
יעקב יוסף מאוסטרהא לתורת החסידות ולאישיה הם הדברים הרבים שהוא מביא בספרו מפי
הבעש"ט, מהספר תולדות יעקב יוסף (שנדפס בקאריץ בשנת תק"מ/1780) ומה ששמע
בשם הרב המגיד מוהר"ר מענדיל מבאר, וכן מביא "שמעתי מפי הרב ר' משה בר'
נחמן קאסיוור".
[66] אין זה ברור על סמך מה נקבע
בספר היחס מטשרנוביל, עמ' 39 כי שררה ביניהם חברות ("הספר הנ"ל [=רב
ייבי] נדפס בראשונה בסלאוויטא בשנת תקנ"ב עם הסכמות רבנים גדולים מפורסמים.
וביניהם גם הסכמת חברו של המחבר הרה"ק ר' לוי יצחק מבערדיטשוב").
[67] עמ' =
[69] אודות ר' יעקב צמח ראו ג'
שלום, לתולדות המקובל ר' יעקב צמח, קרית ספר, כו (תש"י), עמ' =.
[70] שלום, הע' קודמת, טוען כי
"דרושי אליהו ואלישע הם של ר' יעקב צמח... אבל החלק השני של הספר עד סוד
הערלה (דף כה עד סוף מז) נתחברו ללא ספק ע"י ר' משה קורדובירו... דרושים אלה
אינם אלא ליקוטים אחדים מפירושו של הרמ"ק לספר הזהר".
[71] ככל הנראה הבחירה בפסוק זה
(שהינו חלק מדברי הנביא אלישע לאליהו, מלכים ב ב, ט) לציון פרט השנה הושפעה
מ"דרוש אליהו ואלישע" הכלול בספר.
[72] ראו עמ' =
[73] את דפוסי קארעץ מקובל (בעקבות
א' טויבר, דפוסי קארעץ, = מחקרים ביבליוגרפיים, עמ' 19) לחלק לשלש תקופות:
תקל"ו-תקמ"א/1781-1776 (לפני כניסת יוהן אנטון קריגר להדפסה בקארעץ).
תקמ"ב-תקמ"ח/1788-1782 (השנים בהן פעל קריגר בקארעץ).
תקמ"ט-תקפ"ד/1824-1789 (השנים שלאחר קריגר). בשש שנות התקופה הראשונה
ראו אור 14 ספרים בלבד (על פי רשימות וינוגרד, =, עמ' 602-599). ואילו בשבע שנות
התקופה השניה ראו אור 58 ספרים. בתקופה השלישית המשתערעת על פני שלושים וחמש שנה
ראו אור 59 ספרים בלבד (רשימה זו כוללת ספרים חסרי שנת דפוס). תקופת קריגר הייתה
איפוא פוריה ביותר. בתחילתה התרחש תהליך צמיחה במספר הספרים הרואים אור
(תקמ"ב – 5, תקמ"ג – 7), ואולם בשנתיים שלאחר מכן הואץ התהליך:
תקמ"ד – 13 ספרים, תקמ"ה – 23 [!] ספרים. לאחר מכן, ניכרת הצטמצות
הפעילות: תקמ"ו – 10 ספרים, ובשנת תקמ"ז רואה אור בקארעץ ספר אחד בלבד.
[74] איננו יודעים באיזה שלב בשנה
ראה אור הספר צמח צדיק, ואולם הספר חק לישראל ראה אור בשלהי השנה, שכן הסכמתו של
רל"י הנדפסת בספר נושאת את התאריך כ"ה תמוז.
[75] תיאורו של דגל זה ודגל אחר של
קריגר, ראו א' יערי, דגלי = עמ' =.
[76] אודות ר' מנחם עזריה מפאנו
(איטליה, ש"ח-ש"פ/1620-1548),
ראו=, תולדות רבינו מנחם עזריה מפאנו, פיטרקוב תרס"ד. על כתביו בקבלה
ראו י' אביב"י, כתבי הרמ"ע מפאנו בחכמת הקבלה, ספונות: ספר שנה לחקר
קהילות ישראל במזרח, יט (תשמ"ט), עמ' 376-347, ובמיוחד שם עמ' 363 אודות
תפוצתם של כתבי היד של ספר זה בפולין ובאשכנז ("ספר כנפי יונה היה הספר
היסודי בקבלת האר"י בארצות אלו בשנות השי"ן"). תיאור מקיף אודות
דרך עריכת הספר בידי הרמ"ע ומקורותיו ראו י' אביב"י, כתבי האר"י
באיטליה עד שנת ש"פ, עלי ספר, יא (תשמ"ד), עמ' 134-91. וראו עוד: א' אלטמן,
הערות על התפתחות תורתו הקבלית של הרמ"ע מפאנו, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל,
ג (תשמ"ד), עמ' 267-241. מ' בניהו, רבי משה יונה מגורי האר"י וראשון
לרושמי תורתו, ספר זכרון להרב י' ניסים, פרק ד, ירושלים תשמ"ה, עמ' ז-עד. א'
כ"צמן, ר' נתן נטע בעל מגלה עמוקות, ישורון יד (=), עמ' תתקלט.
[77] הפסוק (הנושא בתוכו את שם
הספר) שימש לציון פרט השנה גם את מהדורת למברג תרמ"ד/1884 על ידי שימוש
באותיות נוספות בפסוק, ובאופן זה: "לפרט כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה
בירקרק חרוץ לפ"ק" [=תרמ"ד]. אכן בשער אותה מהדורה רושם
המביא לבית הדפוס יעקב משולם ניק (או אולי המוציא לאור, אליעזר אלימלך איש הורויץ
מדאלינא) כי הספר "נדפס מכבר בשנת השמ"ר לפ"ק בעיר
קארעץ", ולא היא. הלה הניח כי שנת ההדפסה זהה לשנה בה ניתנה הסכמתו של
רל"י לספר, ובה אכן מצויינת המלה השמר לציון פרט השנה, אך ההדפסה
בפועל של הספר הייתה בשנה שלאחריה, תקמ"ו, וכמצויין בפרט השנה שבפסוק המצוטט
(שהוא עצמו עשה בו שימוש חוזר, בהתאמה לשנת תרמ"ד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה