ספר הזכירות (א) (שנת תקנ"ד)
הפרסום הראשון
מבוא
היצירה הספרותית הראשונה מפרי רוחו של ר' לוי יצחק שראתה אור תחת שמו
כמחבר, זו שקדמה בארבע שנים להוצאתו לאור של הספר "קדושת לוי" (בעניני
חנוכה ופורים, כללות הנסים ובמאמרי אגדה שונים) הינה ספר הזכירות – פירוש
על שש מצוות זכירה (מתוך שמונה[1], שתי
זכירות מהן לא נתפרשו על ידו).
על אף חשיבותו הרבה של ספר זה (יצויין, כי הגם שהוא נקרא "ספר
הזכירות", מלבד פעם אחת, מז'יבוז' תקע"ב, הוא מעולם לא יצא כספר בפני
עצמו, אלא כיחידה נספחת לכתיבות אחרות) הענין שניתן בו היה מועט למדיי. כמה גורמים
חברו לדבר, ובראשם היקפו המועט (כ-3500 מלה בלבד) וממוקדותו בנושא מוגדר אחד:
שמונה זכירות מתמידות (שבת, יציאת מצרים, מתן תורה, ירידת המן, ארץ ישראל, מעשה
העגל, מעשה מרים, עמלק). גם אופי הרצאת הדברים, הנוטה לנוסח "ספרות המוסר
הקלאסי", בעוד שכותב הדברים הינה דמות המזוהה מאוד עם תנועת החסידות, לא
היטיבה עם פרסומו של הספר[2].
ר' לוי יצחק אינו מרבה להפנות לספרו זה, ואולם בגליון המשניות, תחילת מסכת
פסחים שראה אור בשנת תק"ע נרשם "וכבר נדפס ענין זה אצלינו בענין זכירת
מצרים, ושם הארכנו בזה בס"ד ע"ש".
מהדורת מעזירוב תקנ"ד[3]
עיקרו הראשון של הספר הוא פירוש הזכירות מאת ר' רפאל מפרנקפורט (המכונה
דרך קבע במהדורות ה"זכירות" השונות, "בעל המחבר מרפא לנפש על חובת
הלבבות" או כ"ר' רפאל דיין"), ספר שראה אור כשלושים שנה לפני כן
(אף ש"פירוש זכירות" יצא לאור כעשר שנים לפני הספר "מרפא
לנפש", כונה ר' רפאל "בעל המחבר מרפא לנפש", בשל הפרסום הרב שזכה
לו ספר זה).
המו"ל של מהדורת מעזירוב, ר' נפתלי (המתואר כ"איש בראד",
ואולם בפרק זמן זה של הוצאת הספר לאור הוא בן העיר ברדיצ'ב), ביקש להוציא שוב לאור
ספר זה, ובתוספת פירוש מאת ר' לוי יצחק. ר' נפתלי ידע כי באמתחתו של ר' לוי יצחק
שמור פירוש על הזכירות, שכן ר' לוי יצחק גם השמיע את הדברים בפני הציבור.
אכן הדמות המרכזית הפעילה בהוצאה לאור של הספר היה ר' ישכר בר[4], מי שהיה
מקורב ביותר לר' לוי יצחק ולבניו. הוא נעתר לבקשתו של המוציא לאור של הספר והשתדל
אצל ר' לוי יצחק ואצל בניו כדי לקבל מאתם רשות להעתיק מתוך כתביו של ר' לוי יצחק
המתייחסים לזכירות הללו, ולפרסמם.
ר' ישכר בר הוסיף וכתב הקדמה ארוכה למדי, במהלכה הוא גם מביא שני מאמרים
קצרים שהוא עצמו שמע מפי ר' לוי יצחק, מאמרים שניתן למצוא את רישומם בספריהם של
אחרים (כגון ה"חתם סופר"[5]).
להקדמה זו גם חשיבות רבה באשר לאירוע משמעותי בחייו ר' לוי יצחק, שכן היא
זרועה ברמיזות למה שעבר על ר' לוי יצחק במהלך שנת תקנ"ג. במהלך שנה זו,
שתיאורה המלא עדיין טרם נכתב, נאלץ ר' לוי יצחק לעזוב את העיר ברדיצ'ב (לאחר שכיהן
בה כרבה של העיר למעלה משמונה שנים) ולמצוא מקלט בביתו של ר' ישראל מקוז'ניץ. במקומות
שונים באים תיאורים המצביעים על משבר קשה, חברתי ונפשי, שפקד את ר' לוי יצחק במהלך
שנה זו[6], ולא
כאן המקום להרחיב דברים. ואולם בשלהי שנה זו – כעולה מתוך חתימת ההסכמה שהעניק להוצאת
ספר זה - אנו מוצאים שוב את ר' לוי יצחק בברדיצ'ב עירו, שב לכל עיסוקיו הקודמים
כרב וכראש ישיבה, אב בית דין ומורה צדק.
דברי ההקדמה של ר' ישכר בר נכתבו ביום ל' תשרי תקנ"ד ("יום א'
לסדר נח שנת תקבל טובה לב"ע"). והם נפתחים בדברים המוסרים את תחושת
השמחה נוכח שיבתו של ר' לוי יצחק לברדיצ'ב וישיבתו מחדש על כס רבנות העיר
ובאלהים
הללנו כל היום שזה היום שקיוונהו מצאנו וראינו את שאהבה נפשינו אשר הורם ואשר הונף
לאב"ד ומ"צ לעדתינו עדת ישורון ק"ק ברדיטשוב.
אף חתימת דבריו מורה על הציפיות מהנהגתו של ר' לוי יצחק:
הן
לצדק ימלוך מושיע ורב פודה וגואל, משיח אלהי יעקב נעים זמירות ישראל, בזרועו יקבץ
טלאים ומבין זאבים שה פזורה ישראל, להרגיעם ולנהלם אל מעון קדשו הר זה קנתה ימינו
קרית חנה דוד, הוא אריאל אריאל, אמן סלה.
בדומה לסימון השנה שר' ישכר בר עשה בו שימוש בתחילת דבריו "שנת תקבל
טובה לב"ע", כך הוא גם חותם את דבריו
נגמר
יום א' לסדר נח זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם, שנת תקבל טובה
לפ"ק.
אף בשימוש החוזר במלים "תקבל טובה" ניתן לזהות את רושמה של
התקבלותו (המחודשת) של ר' לוי יצחק לרבנות ברדיצ'ב שהתרחשה זמן קצר לפני כתיבת הדברים.
פן נוסף הראוי לציון, על רקע חזרתו המחודשת של ר' לוי יצחק לברדיצ'ב
שהתרחשה זה מקרוב, הוא האופן בו מתואר מעמדו של ר' לוי יצחק: בשער הספר נרשם:
ומה
נכבד היום הזה בהגלות נגלות לנו דברים יקרים כספירים, המאירים לארץ ולדרים, אשרי
עין ראתה כל אלה בהידורים, מכבוד
אדמ"ו הגאון הגדול המפורסם בכל קצווי ארץ לשם ולתהלה, האיש האלקי מהור"ר
לוי יצחק אב"ד דק"ק ברדיטשוב"
בשער הפותח הוא מתואר איפוא כאב בית הדין בלבד של קהילת ברדיצ'ב, בעוד
שבהסכמתו של ר' לוי יצחק המובאת בעמוד הבא של הספר, הוא מתואר באופן מורחב יותר:
הסכמת
הרב המאור הגדול... אב"ד ומ"צ דק"ק בארדיטשוב.
תיאור זה מציג תואר נוסף, מורה צדק, הנוסף להיותו
אב בית הדין של קהילת ברדיצ'ב.
ואולם בגוף הספר, לאחר דברי ההקדמה, נרשם בכותרת פירוש הזכירות:
זה פי'
נחמד שחיבר רב האי גאון... מו' לוי יצחק אב"ד ור"מ ומ"צ דק"ק
בארדיטשוב.
הרי איפוא שמלבד תפקידיו שבתחום הדין והוראת הלכה, נוסף תפקיד נוסף שאותו
מילא ר' לוי יצחק בעירו: ריש מתיבתא (פן זה שבתוך מכלול עשיותיו של ר' לוי יצחק
בברדיצ'ב ראוי שיידון בפני עצמו, ולאור תיאורים שונים שיש בידינו מבני משפחתו
ומתלמידיו אודותיו כמרביץ תורה לפני יושבי ישיבה).
התיאור ההולך ומתרחב של תפקידי ר' לוי יצחק בעירו, יש בו לשקף את הזהירות
שאוחז בה תלמידו הנאמן ר' ישכר בר נוכח שיבתו של ר' לוי יצחק לברדיצ'ב.
הקדמת המהדיר
ענין מיוחד בנושא זה הם דבריו של המהדיר ר' ישכר בר בהקדמתו לספר. לאחר דברים
המשקפים את הציפיה להתקבלותו המחודשת של ר' לוי יצחק בברדיצ'ב, הוא מתאר בתחילה את
מעמדו של ר' לוי יצחק בברדיצ'ב בתחום הדין והוראת הלכה:
ובאלהים
הללו כל היום שזה היום שקיוונהו מצאנו וראינו את שאהבה נפשנו, אשר הורם ואשר הונף
לאב"ד ומ"צ לעדתנו עדת ישורון ק"ק בארדיטשוב יע"א...
ואולם לאחר מכן הוא נושא חזון מפליג בו הוא את הקשת הרחבה ביותר של
מפעלותיו הצפויות של ר' לוי יצחק:
זה
דרכו דרך המלך, אין לו שיעור מן התורה והעבודה, עבודת הקודש עליו. בכתף ישא משא כל
העם, עם ה', להיות להם למגן וצינה. ולהורות לעם דרך חכמה ובינה. הנותן בים החכמה
דרך ובמים עזים נתיבה, ללמד בני יהודה קשת, ללחום מלחמת ה' בדביקה וחשוקה וחפיצה
ואהבה. ועל ידו ליהודים היתה אורה, זו תורה, מפי הגבורה. הוא רעיא מהימנא, רועה
מעביר צאנו צאן קדשים לנהלנו על מי מנוחות, במילי דשמיא ומילי דעלמא, שאל יפלו חס
ושלום בעמקי שוחות. ולהוריד להם מאת ה' מן השמים רב טוב לברכות. כאשר אנחנו שומעין
באוזנינו שכל דיבוריו דברי אלהים חיים כל הימים הוא להמליץ טוב על עמו בית ישראל.
מבעל למלים הנמלצות נשקפת הציפיה שר' לוי יצחק ישמש כמגיד מישרים (תואר
שלא נזכר במפורש במכלול תאריו המובאים למעלה) הדורש בפני העם ("להורות לעם
דרך חכמה ובינה") כריש מתיבתא המרביץ תורה לצעירים ("ללמד בני יהודה
קשת..."); כסמכות קובעת בהנהגות העיר שבתחום הרוח ובתחום החומר ("לנהלנו...
במילי דשמיא ומילי דעלמא").
ר' ישכר בר מוסיף בתיאור מעמדו של ר' לוי יצחק שני פנים משמעותיים הנוגעים
לתפיסת דימויו של ר' לוי יצחק בעיני תלמידיו: האחד, דימויו כ"צדיק"
המביא שפע וברכה מן השמים לחוסים בצלו ("להוריד להם מאת ה' מן השמים רב טוב
לברכות"). ומכאן מקור חשוב שיש בו לתרום לדיון באשר למקומו של ה"צדיק"
במשנתו של ר' לוי יצחק (נושא רחב, כשלעצמו).
והשני, לפנינו מקור חיצוני ראשון באשר לתפיסת דימויו של ר' לוי יצחק כמי
שעומד ומלמד זכות לפני הבורא בעבור עם ישראל. התיאור "כאשר אנחנו שומעין
באזנינו שכל דיבוריו דברי אלהים חיים כל הימים הוא להמליץ טוב על עמו בית
ישראל" יש בו ללמד על מרכזיותו של פן זה בחייו של ר' לוי יצחק, מי שעתיד
להיות להתקבע בתודעת העם לשכבותיו (וביטוי רב לה בסיפורת העממית) כ"סניגורן
של ישראל".
התקבלותו המחודשת של ר' לוי יצחק לרבנות ברדיצ'ב הביאה את ר' ישכר בר
(בשער הספר, בהסכמה, ובכותרת הפירוש) לציין את העיר ברדיצ'ב כמקום רבנותו הנוכחי
היחיד של ר' לוי יצחק. והוא נמנע במכוון מלהזכיר את שמותיהם של הקהילות הקודמות
שבהן שימש ברבנות (ריצ'וול, זליחוב ופינסק). ואף בדברי ההקדמה מציין ר' ישכר בר
בחתף – לאחר שהוא מתאר בהרחבה מרובה את התקבלותו של ר' לוי יצחק לכהונתו בברדיצ'ב –
"שהיה מקדם אב"ד בק"ק זעליחאב ובק"ק פינסק והגליל".
הדבר בולט, נוכח דברי שער הספר "קדושת לוי" שיצא לאור ארבע שנים
לאחר מכן, בסלאוויטא תקנ"ח, שם רושם ר' לוי יצחק עצמו:
זה
הספר קדושת לוי אשר חברתי אני בעזרת האל יתברך לכבודו יתברך אני לוי יצחק בהגאון
א"א מ"ו מהור"ר מאיר זצ"ל א"ב דק"ק בארדיטשוב
וק"ק זעליחאב וק"ק רוצוועל...
נושא זה של זיקת ר' לוי יצחק למקומות רבנותו הקודמים, ישוב ויידון להלן
במסגרת תיאור המהדורה הבאה של פירוש זכירות, זולקווא תקנ"ט.
=ערך נוסף להקדמתו של ר' ישכר בער הן שני מאמרים "מה ששמעתי מפה קדוש
של כבוד אדומ"ו"...
המאמר הראשון – נוסח זהה [כמעט!] לנדפס בקדושת לוי תק"ע (שש עשרה
שנים לאחר כתיבת דברי ר' ישכר בר) – מה משמעות הדבר: האם הספר "קדושת
לוי" יש בו צד ליקוטי?/ האם ר' ישכר בר השתתף בעריכת הספר? האם ר' לוי יצחק
עצמו אסף את הדברים אל כתביו?
הסכמת ר' לוי יצחק
ר' ישכר בר הצליח גם לקבל מאת ר' לוי יצחק "הסכמה"[7] על
הוצאת הספר. ה"הסכמה" מתייחסת לפירושו של ר' רפאל בלבד, והינה ההסכמה
יחידית על הספר. הסכמתו של ר' לוי יצחק נכתבה בברדיצ'ב בשלהי שנת תקנ"ג (דבר
שגרם ככל הנראה לרישום המוטעה של ביבילוגרפים שונים המציינים מהדורה זו
כ"מעזירוב תקנ"ג"[8]). אף
שאיננו יודעים באיזה שלב של שנת תקנ"ג שב ר' לוי יצחק לברדיצ'ב, ואולם על סמך
הסכמה זו נלמדים אנו כי בחודש אלול של שנה זו הוא כבר היה שוב בברדיצ'ב.
בחתימת שמו של ר' לוי יצחק נרשם
היום
יום ב' כ"ה אלול תקנ"ג לפ"ק הקטן לוי יצחק בהגאון מהורר משה [!] פה
ק"ק בארדיטשוב יע"א.
אין זה ברור מה גרם לציון המוטעה של שם אביו של ר' לוי יצחק
כ"משה": אם הרי זו טעות שנגרמה בשל השמטה (שם אביו של ר' לוי יצחק היה
מאיר, ושם אבי אביו היה משה. ויתכן שבמקור נרשם "בהגאון מהורר מאיר בן מהורר
משה"). ואם בשל פתרון מוטעה של ראשי תיבות (כאשר במקור נאמר "בהגאון
מהורר ר"מ" בלבד). מהדורות חדשות שיצאו לאחרונה פתרו באופן שונה טעות זו:
אם בעקיפתה ("הקטן לוי יצחק בהגאון מוהרר"מ"[9]), ואם
בתיקונה ("לוי יצחק בהגאון מהור"ר מאיר"[10]). בכל
המקרים לא צויין שמעשה תיקון לפנינו, וכי במהדורה הראשונית נכתבו הדברים באופן
שונה.
למרבה התמיהה, מתחת למשפט מוטעה זה באים במהדורת מזירוב תקנ"ד דברי
המדפיס, יצחק אייזק בן אהרן, הפונה לקוראים כי
אולי
המצא תמצא באיזה תיבה חסר אות או חילף או יתר כנטול דמי המעקם הדיבור שלא כענינו
ויתלה החסרון בי... אך באתי להשתטח תחת כפות רגלי היריאם [!] והחרידים לדבר ה'
לדון אותי לכף זכות...
על אף שהן המהדיר ר' ישכר בר והן המוציא לאור ר' נפתלי הינם תושבי
ברדיצ'ב, הספר לא נדפס בבארדיטשוב אלא במעזירוב. שכן בשנה זו, תקנ"ד טרם הפכה
ברדיצ'ב להיות מקום דפוס פורה (שלר' לוי יצחק ולבניו הייתה בו מידה לא מועטה של
השפעה) אלא למן שנת תקנ"ה ואילך .
יצירת הספר הייתה כרוכה בהתמודדות עם שלל בעיות עיצוביות הנובעות מהצורך
בשילוב מורכב של שני פירושים שונים באורכם שאמורים ללוות כל זכירה וזכירה, וגופי
המקראות המכילים את הזכירות עליהן מתייחסים שני הפירושים הללו. השאלה כיצד לשלב את
שני הפירושים: האם להציבם ביחד, זה מול זה (תוך נסיון ליצור הבחנה גרפית כזו ואחרת
שתבדיל ביניהם). או שמא להפרידם, ולהציבם בזה אחר זה העסיקה את המוציאים לאור של
המהדורות הבאות. שאלה אחרת שנדרשו לה
המוציאים לאור השונים היא אופן שילובם של המקראות: האם להציבם לאורך דפי הספר
(ואזי, האם ככותרת לפרק חדש, או בגוף הדף עצמו). או שמא להציג את גופי המקראות
בתחילת הספר. אף הצורה בה יובאו המקורות: בניקוד או שלא בניקוד משתנה בין המהדורות
השונות.
=דיון בדרך הבאת המקראות: חלקיים או במלואם. ראו סידור הזקן, עמ' קצח.
אמירה אחר הזכירות
נושא אחר, שטופל באופן שונה במהדורות הספר השונות, הייתה שאלת מקומו של
נוסח התפילה הנאמרת לאחר אמירת הזכירות ("אחר הזכירות יאמר זה. רבונו של עולם
אתה צויתנו לזכור...") – קטע ארוך למדי התופס עמוד שלם במהדורת מעזירוב.
השאלה שהתלבטו בה המוציאים לאור השתלשלה מהשאלה היכן להציב את גופי מקראות הזכירה:
האם להציב תפילה זו לאחר הבאת המקראות (אם המקראות מובאות לפני הפירושים), או לאחר
הבאת הפירושים.
התפילה, הכתובה בלשון תחינה וסליחה, הריהי מפרי עטו של ר' רפאל, והופיעה
במהדורה הקודמת של פירושו, זולקוא תקכ"ד. ואולם בשל מיקומה של התפילה הזו,
בצמוד לפירוש ר' לוי יצחק, ובשל היעדר כותרת מעליה המגדירה במדוייק את זהות בעליה,
יוחסה התפילה במהדורות מאוחרות יותר לר' לוי יצחק, בחלק מהמהדורות שראו אור לאחרונה
תוקנה טעות זו, ובחלק מהן היא נשארה על כנה.
נקודה ראויה לציון באשר לתפילה זו הם הדברים הנאמרים בה לקראת סופה:
ובכן
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתרחם על פליטי עמך בית ישראל המפוזרים
בין הגוים. כי שחה לעפר נפשינו, ועבר קצר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (כי זה אלף
ושבע מאות ועשרים וששה שנים דוה לבנו וחרב בית מקדשינו) ובושנו ונכלמנו להרים
פנינו אליך....
ציון הזמן המדוייק לחורבן בית המקדש, "אלף ושבע מאות ועשרים וששה
שנים" בהוצאה הרואה אור לקראת שנת 1794 לספירה הכללית, מורה על שנת 68 לספירה
כזמן חורבן הבית[11]. בכך צועדת
מהדורה זו בעקבות המהדורה המוקדמת של פירוש הזכירות מאת ר' רפאל, זו שראתה אור
בזולקווא תקכ"ד, שלשים שנה לפני מהדורת מעזירוב תקנ"ד, ובה נרשם:
שחה
לעפר נפשינו, ועבר קצר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (כי זה אלף ושש מאות ותשעים וששה
שנים דוה לבנו וחרב בית מקדשינו) ובושנו ונכלמנו להרים פנינו אליך....
שכן בשנת 1764 מלאו כמספר השנים הללו לחורבן בית המקדש בשנת 68 לספירה.
ציון הזמן שניתן בתוך סוגריים בא להורות, ככל הנראה, הוראה כפולה: כי מכאן
ואילך בכל עת אחרת שתודפס תפילה זו, מן הראוי הוא לעדכן את הנכתב בתוך הסוגריים
ולהעמיד את התאריך המדוייק מאז חורבן בית המקדש. או לחילופין, לשמוט את הסוגריים
ואת התאריך הנתון בתוכם, כיון שאינו תואם את שנת ההוצאה לאור המחודשת.
ואכן, במהדורת זולקווא תקנ"ט, שראתה אור חמש שנים לאחר מהדורת מעזירוב
נהגו המדפיסים בהתאם לכך. הם שינו את התאריך, ושמרו את כל הנאמר בתוך סוגריים,
כהמשך הוראה למהדורות הבאות.
שחה
לעפר נפשינו, ועבר קצר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (כי זה אלף ושבע' מאות ואחד
ושלושים שנים דוה לבנו וחרב בית מקדשינו) ובושנו ונכלמנו להרים פנינו אליך....
ואולם במהדורת מז'יבוז' תקע"ב, שיצאה לאור שלש עשרה שנה לאחר מכן, בא
ציון הזמן (אף הוא נתון בתוך סוגריים), בהעתקה מדוייקת מזו של מהדורת זולקווא
תקנ"ט:
שחה
לעפר נפשינו, ועבר קצר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו (כי זה אלף ושבע' מאות ואחד
ושלושים שנים דוה לבנו וחרב בית מקדשינו) ובושנו ונכלמנו להרים פנינו אליך....
למרות שבשנה זו מלאו אלף ושבע מאות וארבעים וארבע שנים לחורבן בית המקדש.ממהדורה
זו ואילך, שוב אין אנו מוצאים עדכון של תאריך. ובכל המהדורות הבאות של פירוש ספר
זכירות מאת ר' לוי יצחק (כולל אלה שראו אור לאחרונה, והריהן אמורות להיות מלאות
ומדוייקות) לא נהגו כן. הללו, או שהשאירו את הדברים על כנם,[12] או
ששמטו מכל וכל את הסוגריים והנאמר בתוכם.[13]
בצד הבעיות העיצוביות ניצבו לפני המוציאים לאור גם בעיות תכניות: כך למשל,
בעיה לה נזקקו המוציאים לאור היא העדרם של פירושי ר' לוי יצחק על שתי זכירות מתוך
השמונה המופיעות בספר: זכירת ארץ ישראל, וזכירת מעשה העגל. השאלה שנדרשו לה
המוציאים לאור הבאים הייתה האם לדלג על פני פירושן של שתי זכירות אלה, בהיעדר
פירוש של ר' לוי יצחק עליהן. או שמא להביא, ולו קטע קצר בלבד, מתוך פירושו של ר' רפאל,
כדי למלא את החסר.
קושי אחר, שיורחב להלן, העלה פירושו של ר' לוי יצחק לזכירה האחרונה, זכירת
עמלק. הפירוש כפי שהוא מופיע בצורתו המלאה במהדורת מעזירוב מכיל דברים חריפים
ביותר בשבח שנאת העמים. בתוך דבריו מבחין ר' לוי יצחק בין שתי צורות של שנאת העמים,
עם שהוא טובע מטבע לשון ייחודית: "שנאה התלויה בדבר" ו"שנאה שאינה
תלויה בדבר", כאשר ר' לוי יצחק מטיף לשנוא "שנאה שאינה תלויה בדבר"
וידוע
שעמינו עם בית ישראל, זרע קודש נטעי נאמנים, שונאים את האומות על שתי בחינות: בחינה
אחת, מצד מה שגוזלין וחומסין אותנו ומעיקים לנו בכל עת. מי שאמר לעולם די, יאמר
לצרותינו די. וזה השנאה הוא דרך טבע, ויכול כל אדם לשנוא אותם. אך איש המשכיל
ונבון ודבק בעבודתו יתברך שמו, ונשתרש בלבו אהבת הבורא יתברך שמו, עליו אמר הכתוב אוהבי
ה' שנאו רע. וזה השנאה הוא שנאה שאינו תלוי בדבר. רק שנאה עצמיות בלב ונפש על
שהם בסוד ה' ומרוחקים מתורתו ומעבודתו של הבורא יתברך שמו.
במהדורת מעזירוב הובאו הדברים במלואם, ואולם במהדורות הבאות נזהרו
המוציאים לאור מלהביאם, וברוב המהדורות הובאו דברי ר' לוי יצחק בנושא זכירת עמלק
באופן מקוטע הנוטל מהם את עיקרם.
=בדומה לכך, הצנזורה הפנימית הופעלה גם על הזכירה הראשונה, זכירת שבת =
במהדורת מעזירוב הובאו שני הפירושים בנפרד, כאשר פירושו של ר' לוי יצחק
("זה פי' נחמד שחיבר רב האי גאון בוצינא קדישא חסידא ופרישא איש האלקי
ע"ה פה"י נ"י מו' לוי יצחק אב"ד ור"מ ומ"צ
דק"ק בארדיטשוב יצ"ו") מופיע לפני פירושו של ר' רפאל. המקראות
מופיעים בניקוד מלא לפני פירושו של ר' לוי יצחק ומיד לאחריהן בא נוסח האמירה שלאחר
הזכירות. פירושו של ר' לוי יצחק נחתם במלים "ע"כ פי' מרב האי גאון
הנ"ל" ולאחריו מובא פירושו של ר' רפאל. במהדורה זו אין מספור עמודים אלא
של הגליונות בלבד.
17 עמ'. אין מספור דפים, אלא
מספור הגליונות בלבד. ווינר בקהלת משה (ובעקבותיו, בבית עקד ספרים) נרשם בטעות
"מעזירוב תקנ"ג". בן יעקב באוצר הספרים לא ציין כלל למהדורת יסוד
זו.
מהדורות הספר הבאות
כאמור, מהדורת מעזירוב היא מהדורת היסוד של פירוש ר' לוי יצחק לזכירות,
ובעקבותיה יצאו מהדורות רבות ושונות. בכללן ניתן להצביע על ארבעה ערוצים שונים: מהדורות
בעלות אופי מוסרי קלאסי, אלה שבמסגרתן המשיך להופיע פירושו של ר' לוי יצחק עם פירושו
של ר' רפאל, ואולם תוך עריכת שינויים מסויימים; מהדורות בעלות אופי מוסרי-חסידי.
במהדורות אלה לא מופיע פירושו של ר' רפאל אלא אוסף דברי הנהגות,
"אזהרות", "אגרות קודש" של אישי חסידות בולטים, ובתוכם משתלב
פירושו של ר' לוי יצחק; מהדורת סידור תפילה, בה מובא פירושו של ר' לוי יצחק בתוך
מחזור התפילות היומיומי (בסוף סדר תפילת שחרית, ובצמוד לסדר הזכירות הנאמרות בכל
יום); במסגרת מהדורות "כל כתבי ר' לוי יצחק". כל אחת מהמהדורות הללו
נדרשה לבעיות שאיתן התמודדו קודמותיה, ופתרה אותן בדרכה שלה.
רישום מלא של כל מהדורות הפירוש מצריך מסגרת לעצמה, להלן נצביע על מהדורות
בסיס של כל אחת מארבעת הערוצים הללו.
תקנ"ט/1899 [זולקווא]
מהדורה זו שונה בתכלית ממהדורת תקנ"ד, הן באשר לאופיו הכללי של הספר
והן באשר למקומו של פירוש ר' לוי יצחק בתוכו.
שכן בעוד שמהדורת תקנ"ד נושאת אופי של ספר מוסר קלאסי עממי (ר' לוי
יצחק מתייחס לכך בדברי הסכמתו לספר: "כרך קטן ונחמד... מתוך ספר חובת
הלבבות... בתכלית הקיצור ובלישנא קלילא"), ואף פירושו של ר' לוי יצחק נושא
אופי שכזה, בנאמר ובשלא נאמר בו: בפירושו ר' לוי יצחק מצביע על ה"תועלת הנמשך
מזכרון זה", או "הפעולה הנמשכת
מזכירה זו", ומרבה לדבר בגנות המדות הרעות ובשבח המעלות הטובות. לחילופין,
אין בדבריו כל איזכור שיש בו ללמד שהכותב הינו מתלמידיו של המגיד ממזריץ' ונחשב
כאחד מראשי דבריה של החסידות.
לעומת זאת, מהדורת זוקלווא תקנ"ט טבועה כולה בחותם החסידות. כאשר
מעיד על כך שער הספר:
דברים
נחמדים מהרב הגדול בוצינא קדישא וכו' מנחם מענדיל זללה"ה מק"ק
וויטעפסק שהיה מגיד מישרי' בטבריא תוב"ב. והשני הרב החסיד המפורסם מו'
אברהם נרו מקאליסקא. והשלישי איש אלקי מו' חיים חייקל מק"ק המדורא
זללה"ה. ועוד בו הנהגות ישרות מן הרב החסיד המפורסם מו' אלימלך זלה"ה
ומס' רב ייבא ופרקי הנהגת המתבודד להנשר הגדול הרמב"ם
זצוק"ל.
מלבד דבריהם של חמשת אישי החסידות הללו (ר' מנחם מנדל מויטבסק, ר' אברהם
מקליסק, ר' חיים חייקל מהמדור, ר' אלימלך מליז'נסק, ור' יעקב יוסף מאוסטרהא), באו
בתוך הספר גם "ליקוטים חדשים מהרב האלקי המגיד מוהר"ר דוב בער מק"ק
מעזריטש" (כ, א). אכן אופיים המשותף של דברי האישים הללו (ובעיקר של שלושת
האחרונים) הוא האופי ה"אזהרתי" של דבריהם. לאמר, לקט של דברי הנהגות
קצובות, הכתובות בשפת הוראה, ובלשון ברורה, דוגמת הוראות התנהגות של ר' אלימלך
מליז'נסק:
אלה
ההנהגות ואזהרת הרב החסיד המפורסם מ"ו אלימלך זללה"ה שצוה לכל מי שנגע
יראת ה' בלבו להתנהג בם שבלתי אפשרי בלעדם להתחיל בעבודת הבורא יתברך שמו. א. צריך
ללמוד מקרא משנה... ב. צריך לזהר מחנופה..."
ובעקבות דבריהם של אלה (בתוספת "דברי הרב הנשר הגדול הרמב"ם
ז"ל ורבינו שם טוב קראם בשם פרקי הנהגות המתבודד"), באים דברי ר' לוי
יצחק בחתימת הספר.
ובעוד שכל עיקרה של עריכת מהדורת תקנ"ד נעשתה בברדיצ'ב העיר (הגם שנדפסה
במעזירוב) על ידי ר' נפתלי ור' ישכר בר בני העיר, ומלאכת העתקת דברי ר' לוי יצחק
(לאחר השתדלות אצל בניו) נעשתה בעיר. ואשר על כן, ניתן בספר מעמד בכורה לר' לוי
יצחק: דבריו מופיעים בראש הספר, ורק לאחריו מופיעים דברי ר' רפאל; דברי הקדמת
המעתיק כוללים דברי שבח מופלגים המורעפים על ראשו של ר' לוי יצחק; ניתנה בו
"הסכמה" מאת ר' לוי יצחק, ועוד. הרי שבמהדורת זולקווא חלקו של ר' לוי
יצחק מוצנע למדיי – שמו לא נזכר בשער הספר, דבריו מופיעים בחתימת הספר. ולמותר
לציין שדברי ההקדמה של המעתיק לא מופיעים במהדורה זו (בספר זה לא היה טעם בהבאת
הסכמתו של ר' לוי יצחק ממהדורת תקנ"ד, שכן הסכמתו של ר' לוי יצחק כוונה
לפירושו של ר' רפאל על הזכירות, שלא נכלל בספר זה שלפנינו).
הספר "הובא לדפוס ע"י הרבני מו' יעקב במו' נפתלי הירץ ז"ל
מבראד" (יתכן, והוא בנו של ר' נפתלי מבראד, המוציא לאור של מהדורת
תקנ"ד).
בכותרת פירושו של ר' לוי יצחק נרשם:
פי'
נחמד על מצות הזכירות שחיבר רב האי גאון תפארת ישראל בוצינא קדישא חסידא ופרישא
איש האלקי אדומו"ר מו' לוי יצחק נר"ו אב"ד ור"מ ומ"צ
דק"ק בארדיטשוב וק"ק זעליחוב יצ"ו
תיאור הפירוש כ"פירוש נחמד על מצות הזכירות" שראשיתו במהדורת
מעזירוב תקנ"ד ילווה את כל המהדורות הבאות. ייתכן, והוא בא להורות על היותו
פירוש השווה לכל נפש, כראוי למצוות הזכירות הנאמרת על ידי כל אדם.
ראוי ביותר לציון שינוי במהדורה זו בהשוואה לקודמתה. בעוד שבמהדורת
תקנ"ד מתואר ר' לוי יצחק כ"אב"ד ור"מ ומ"צ דק"ק
ברדיטשוב", הרי שבמהדורה זו הוא מתואר כ"אב"ד ור"מ ומ"צ
דק"ק בארדיטשוב וק"ק זעליחוב" (כך בכותרת דבריו, וכך גם בחתימתם,
כמובא להלן). לא כאן המקום לדון בכהונותיו הרבניות השונות של ר' לוי יצחק והמשך
זיקתו אליהן, לאחר שהתקבל כרבה של ברדיצ'ב. ואולם אופן תיאור זה של ר' לוי יצחק
תומך בהשערה שגם בהיותו בברדיצ'ב הייתה לו אחיזת רבנות מסויימת בקהילת זליחוב[14].
בחתימת הספר נרשם:
עד
כאן מהרב הגאון הנ"ל נר"ו אב"ד דק"ק בארדיטשוב וק"ק
זעליחאב בעל המחבר ספר קדושת לוי. תושלבע.
שלא כבמהדורת תקנ"ד, במהדורה זו הרואה אור לאחר ששנה לפניה, בשנת
תקנ"ח בסלאוויטא כבר יצא לאור הספר "קדושת לוי" (שלימים יהיה חלקו
השני של ספר קדושת לוי המלא) והתקבע שמו של ר' לוי יצחק על שם ספרו זה. אשר על כן
הוא מוצג כ""בעל המחבר ספר קדושת לוי".
הבחירה העיצובית של הספר שונה מזו של מהדורת תקנ"ד: מקראות הזכירה
(המנוקדות ובגופן גדול) באות לפני כל פירוש. במהדורה זו נוספו פירושים על מצות
זכירת מעשי עגל וזכירת ארץ ישראל, שהן אינן מאת ר' לוי יצחק. למרות שלאחר פירוש
זכירת עמלק באו ראשי תיבות "ע"כ" המורות על סיום דבריו, אין כל
ציון המורה ששני פירושים אלה שעל מעשי עגל וארץ ישראל הם אינם משל ר' לוי יצחק,
ולא צוין מהו מקורם (שהוא למעשה, חלק מפירושו של ר' רפאל במהדורת תקנ"ד) –
דבר שיש בו צד הטעיה מסויימת.
כיוצא בזה, גם התפילה הנאמרת לאחר הזכירות מובאת ברצף אחד, וללא ציון
כלשהו המורה שאין זו מכלל דבריו של ר' לוי יצחק. הדף האחרון (דפי מהדורה זו אינם
ממוספרים) נושאת כותרת "גם זה מרב האי גאון אב"ד דק"ק
בארדיטשוב" ומכילה שתי מימרות ("בפסוק ולקחתם לכם... בפסוק ויהפוך ה'
אלהיך") שהינן העתקה מדוייקת מתוך דבריו של ר' ישכר בר, מעתיק דברי ר' לוי
יצחק שבמהדורת תקנ"ד. המוציאים לאור של מהדורה זו (ששמם לא נזכר בגוף הספר)
לא זו בלבד שהשמיטו את שמו ר' ישכר בר, כמי שפרסם ראשונה את הדברים, אלא אף השמיטו
מתוך דבריו את הדברים האישיים של ר' ישכר בר הנוגעים לאותן אמירות ("ומידי
דברי בו זכור וזכרתי מה ששמעתי מפה קדוש של כבוד אדו"מו בפסוק ולקחתם... עוד
אזכיר פרפרת נאה מה ששמעתי מפה קדוש של כבוד אד"מו בפ' ויהפוך ה' אלהיך
לך..."), והותירו רק את גופי הדברים שאמר ר' לוי יצחק.
לא, ב- מב, ב.
תקע"ב/1812 [מז'יבוז]
מהדורה זו, שיצאה לאור שנתיים לאחר פטירת ר' לוי יצחק, שלא כקודמתה ושלא
כבאות אחריה כוללת אך ורק את פירושו של ר' לוי יצחק לזכירות.
בעיקרה, מהדורה זו ממשיכה את קודמתה. ואשר על כן, נוסח שער הספר מעתיק את
נוסח דברי ההקדמה לפירוש ר' לוי יצחק שבמהדורת זולקווא, ובשינוי קטן ומשמעותי:
זה
פי' נחמד על מצות הזכירות שחיבר רב האי גאון תפארת ישראל בוצינא קדישא חסידא
ופרישא איש האלקי אדומו'ר מו' לוי יצחק זלה"ה אב"ד ור"מ
ומ"צ דק"ק בארדיטשוב וק"ק זעליחוב בעל המחבר ספר קדושת לוי.
ברי הדבר כי בהיות מהדורה זו יוצאת לאחר פטירתו של ר' לוי יצחק השתנתה בה
ברכת השם, מברכת החיים לברכת המתים.
בדומה למהדורת זולקווא, ובאופן מודגש יותר, גם במהדורה זו ר' לוי יצחק
מתואר כרבה של בארדיטשוב ושל זליחוב. ואולם במהדורה זו השם בארדיטשוב נרשם בגופן
מודגש ושונה (באותיות בכתב אשורי, בעוד ששאר דברי השער מופיעים בכתב המכונה כתב
רש"י), ובשונה משמה של זליחוב המופיע באופן מוצנע, אמורה אף היא להצביע על
יחסי עיקר וטפל במעמדו הרבני של ר' לוי יצחק בקהילות הללו.
עוד נאמר בשער הספר כי "עוד הוספנו בו סדר הנהגת מר"י
בעש"ט שאומרים על קברי צדיקים". אכן בטופס השמור בספריה הלאומית תוספת
זו לא מופיעה: ייתכן ו"סדר הנהגה" זו בא רק במספר עותקים של מהדורה זו,
ולא בכולן. או שמא הוא הופיע בה כקונטרס נלווה (כראוי להולך אצל קברי צדיקים).
מהדורה זו תשמש בסיס למהדורות שתבואנה אחריה במדוייק, ואולם במהדורות
הבאות נעשו מספר שינויים משמעותיים.
8 דפים. 18 ס"מ.
תקע"?/?181 [?]
במהדורה שאין בה פרטים מזהים [יש שרושמים, בהעדר נתונים קיימים,
"רוסיה-פולין, 1810" – ככל
הנראה בשל העובדה ששמו של ר' לוי יצחק נרשם בה בברכת המתים. ואולם היותר מסתבר שזו
היא מהדורה מאוחרת לשל מהדורת תקע"ב) נרשם בשער הספר:
דברים
נחמדים... מנחם מענדיל... נוסף לזה ספר הזכירה והוא חיבור נפלא מאד. מהרב הגאון
המפורסם איש אלקים קדוש מ' לוי יצחק זצלה"ה האב"ד דק"ק ברדיטשוב.
ר' לוי יצחק מופיע בברכת המתים. ואולם ר' אברהם מקליסק - שנפטר באותה שנה
שנפטר בה ר' לוי יצחק, תק"ע, בראשית חודש שבט שנת תק"ע, כשלשה חדשים
בלבד לאחר פטירת ר' לוי יצחק - נזכר עדיין בברכת החיים!
אשר לאיזכורה של העיר ברדיטשוב בלבד כמקום רבנותו – בגוף הספר, הן בכותרת
דברי ר' לוי יצחק והן בחתימתם הוא מתואר כבמהדורת תקנ"ט כרבן של ברדיטשוב
וזליחוב.
תקע"ט/1819 [לשצוב?]
מהדורה זו צועדת בעקבות מהדורת מעזירוב תקנ"ד ומהדורת מז'יבוז'
תקע"ב. במהדורה זו נדפס פירוש זכירות של ר' לוי יצחק עם ספר אזהרות הקודש
...גם
הוספנו דברים נפלאים מרב האי גאון בוצינא קדישא ופרישא איש האלקי ע"ה
פ"ה נ"י מו' לוי יצחק אב"ד דק"ק בארדיטשוב...
הובא
לבית הדפוס ע"י התורני ראובן בן מהו' יונה הלוי זצ"ל מק"ק קלעווען
בשנת תקע"ט לפ"ק.
שלא כמו במהדורות הקודמות הובאו בה מקבץ בן שלשים ושש "אזהרות קצרות".
ולאחריהן הובאו שתי אימרות מאת ר' לוי
יצחק, שאין בהן ענין לנושא ה"אזהרות" או הזכירות, ובדומה למהדורת מז'יבוז'
תקע"ב. סידרה נוספת, "לקוטי אמרים" – אוסף של שבע עשרה אמרות בנוסח
"יזהר" ["טז. יזהר לענות אמן...
יז. יזהר להתפלל עם הש"ץ..."] באה לאחר מכן. ורק לאחריהן בא בעמוד
הבא: ספר זכירות. נוסח השער – כמו תקנ"ד. בשולי העמוד מודיע המו"ל כי
"ידיע להוי שיש ת"י הסכמה בגזרת נחש שלא להשיג גבול עד ג' שנים". המקראות
הובאו בכתב רש"י.
6 דפים. 18 ס"מ.
תקצ"ה/1835 [וילנא-הוראדנא]
שער מהדורה זו זהה למהדורת תקנ"ד. הסכמתו של ר' לוי יצחק נשמטה
(מהטעם המובן, שכן ההסכמה מעיקרה ניתנה לפירוש הזכירות של ר' רפאל מפרנקפורט). "הקדמת
המעתיק" הובאה כלשונה. ואולם כל הקטע האחרון המתייחס לסדרי ההבאה לדפוס –
נשמט, ובכך אבדו כמה פרטים החשובים שיש בהם ענין גם לקוראי המהדורות הבאות.
במהדורה זו נערך שינוי צורני, בהשוואה למהדורת תקנ"ד. בעוד שבראשונה הובאו
בתחילה, לפני פירושי ר' לוי יצחק, גופי המקראות [בניקוד!] המתייחסות לשמונה
הזכירות ("זכירות שבת, זכירות יציאת מצרים, זכירת מתן תורה, זכירת המן,
זכירות ארץ ישראל, זכירות מעשה עגל, זכירות של מרים, זכירות עמלק), במהדורה זו
הובאו המקראות הללו (שלא בניקוד) בתוך הדברים, בראש כל מאמר.
שינוי צורני נוסף הוא מקומו של נוסח האמירה שלאחר הזכירות: בניגוד למהדורת
תקנ"ד, במהדורה זו הובא נוסח האמירה לאחר החלק המוקדש לפירושו של ר' לוי
יצחק, ולפני זה המוקדש לפירושו של ר' רפאל, (דף ט, ב. במהדורה זו צויינו הדפים
במספר מקומות במספרים [כפולים!] במקום אותיות. עמ' זה הוא מס' 9, ואף קודמו הוא
מס' 9).
הספר יצא בשתי מהדורות שונות: בנפרד, וכשהוא כרוך עם שני ספרים נוספים:
הספר "שערי קדושה" מאת ר' חיים ויטאל ועם הספר "לקוטי שושנים"
– "חידושים נפלאים מהגאונים ורבנים ולומדי דעת מבינים... אסף וליקט וחיבר
התורני המופלא מהו' מאיר בהתורני המופלג מהו' לוי נרו...".
פירוש זכירת עמלק – מובא באופן מלא, גם נוסח האמירה שלאחר הזכירות מופיעה
במדוייק למהדורת מעזירוב (כולל גם ציון הזמן "אלף ושבעה מאות ועשרים וששה
שנים דוה לבנו וחרב בית מקדשנו", הנתון בסוגריים).
5 דפים (ד,א – ח, ב).
19 ס"מ.
תרט"ז/1856 [זיטומיר]
מהדורת האחים שפירא ("השותפים נכדי הרב מסלאוויטא הרבני מו"ה
חנינא ליפא והרבני מו"ה יהושע העשיל") זהה בעיקרה למהדורת תקנ"ד,
ובשינויים מסויימים. בשער הספר נרשם:
ספר
הזכירות עם פירוש נחמד מהגאון בעהמ"ח ספר מרפא לנפש על ס' ח"ה...
ומכבוד אדמו"ר הרב החסיד המפורסים וכו' מו"ה לוי יצחק אב"ד
דק"ק בארדיטשוב.
הקדמת המעתיק מובאת במלואה, ואילו הסכמתו של ר' לוי יצחק נשמטה. העיצוב הגראפי
במהדורה זו הציב את המקראות (המנוקדות) במרכז העמוד, ואת הפירוש משני הצדדים. הספר
נדפס עם הספר "חוקר ומקובל", לאחריו. עם מספור עמודים חדש. זכירת עמלק
מופיעה בצורה מקוטעת.
110 עמ' [הספר כולו]. 11
ס"מ.
תרי"ח/1857 [צ'רנוביץ]
מהדורת שני הגיסים "הרבני הנגיד המופלג הגביר מוה"ר משה יהודה
הלוי איש איש הורוויץ נ"י, חתן הרב נ"י. וגיסו הרבני המופלג הנגיד מוה'
ישעיה אשר הורוויץ מייזלייש נ"י, בהרב נ"י".
"הקדמת המעתיק" הובאה כלשונה המלא, כולל הקטע שנשמט במהדורת
תקצ"ה. אף במהדורה זו (כבכל המהדורות הבאות), נשמטה הסכמתו של ר' לוי יצחק.
במהדורה זו חל שינוי צורני: במהדורת זו הובאו פירושי ר' לוי יצחק
ו"בעל המחבר פירוש על חובת הלבבות מרפא לנפש" זה מול זה, כאשר גופי
המקראות (בניקוד!) המתייחסות לשמונה הזכירות מובאים בתווך. שני הפירושים ניתנו
באותו גופן. ההבחנה ביניהם נעשית על ידי מיקומם בדף. בדומה ליחס הפירושים שבין
רש"י ותוס' על דפי תלמוד וילנא, כן גם במהדורה זו: פירושו של ר' לוי יצחק
בעמוד א' של כל דף – בצד הימני, ובעמוד ב' – בצד השמאלי. זאת ועוד, בדומה ליחס
פירושי רש"י ותוס', גם פירוש ר' לוי יצחק הוא קצר, בעוד שפירושו של ר' רפאל
ארוך. ואשר על כן, במרבית העמודים סובב (מלמטה) פירושו של ר' רפאל את פירושו של ר'
לוי יצחק. ובעמודים אחרים, אין בהם אלא את פירושו של ר' רפאל.
פירוש זכירת עמלק – קטוע. ומסתיים במלים "ולדבקה בו". נוסח
האמירה שלאחר הזכירות מופיע בסוף הספר. גם בנוסח ה"רבונו של עולם" הנאמר
לאחר הזכירות נשמטו מספר שורות (ובכללן גם ציון השנה מעת חורבן בית המקדש).
תוספת ייחודית למהדורה זו: בעמוד האחרון [כד, ב] מובאת "אגרת מהצדיק
באמת החסיד מוהר"ר משולם פייביש מק"ק זבריז נשמתו בגנזי מרומים".
בנושא מחשבות זרות. הצידוק להבאתה של איגרת זו נעוץ ככל הנראה, בשל הפתיחה
"רק בקשתי ממך לזכור אפ' בזכרון, כ"ש מה שקבלת ממני שני דברים
בלבד...", שיש בה זיקה מסויימת לנושא הכללי של הספר, זכירות.
כד דף. גודל 8. בבית עקד ספרים
נרשם בטעות "טשרנוביץ תרי"ט".
תרס"ז/1907 [מרמרוש-סיגט]
מהדורת ר' שלמה חיים פרלוב מבולחוב[15] משמשת
ציון דרך נוסף בקורות חיי הספר פירוש זכירות. לראשונה (ולמעשה, זו פעם יחידה) בא
פירושו של ר' לוי יצחק בתוך סדר התפילות המלא. הספר רחב הידיים, בן תנ"ב דפים
ובפורמט גדול (דבר שככל הנראה הקשה על התקבלותו כסידור תפילה יומיומי), טבוע
בחותמה של חסידות. המהדיר, מרבה להביא מדברי אבותיו וזקניו לשושלת קארלין
ונובומינסק, ומדברי ר' לוי יצחק, שהמהדיר נמנה על צאצאיו, בפירושו על פרקי אבות.
בשער הספר נרשם:
סדר
זכירות עם פירוש מכ"ק זקני הגאון הקדוש אור העולם הר"ר לוי יצחק
אבד"ק בארדיטשוב זצוקללה"ה זי"ע ועכ"י.
במהדורה זו (צג, ב – צח, א)
מובאים מקראות הזכירה ופירושי ר' לוי יצחק שעליהם לאחר סדר תפילת שחרית, מייד
בסמוך לחתימתה, לאחר "עלינו לשבח". המקראות מובאים בראש העמוד, ומתחת
לקו מפריד, תחת הכותרת פירוש מכ"ק אדוני אבי זקני הגאון הקדוש אור העולם
הר"ר לוי יצחק אב"ד דק"ק בארדיטשוב זצוקללה"ה בעל קדושת לוי מובאים
דברי הפירוש.
בדרך מאוד מגמתית, ברוח תפיסתו הפוליטית, אחז ר' שלמה חיים פרלוב באשר
להחלטה כיצד לקצץ בפירוש זכירת עמלק: הוא שמט את כל המשפטים שיש בהם איזכור של
שנאת האומות, והשאיר על תלם משפטים שיש בהם אמירה המתייחסת לשנאת אלה "שהם
בסוד ה' ומרוחקים מתורתו ומעבודתו של הבורא יתברך שמו" – משפט שיכול להתפרש
כפונה אל פורקי עול תורה ומצוות שבעם ישראל; הוא שמט את חשיבות השיבה לארץ ישראל ("שתבא
לארץ הקדושה, ויהיה שורה/שורש קדושת הארץ עליך"). ויעוין בנספח המתייחס
להשמטות אלה.
צג, ב – צח, ב. גודל 8. תיאור
מפורט של מהדורה זו, נ' בן מנחם, מספרות ישראל באונגאריה, עמ' 173.
לדון בהתקבלות/אי התקבלות פירוש [או למצער, האמירה שאחר הזכירות] בסידורי
החסידות.
בסדור חלקת יהושע ביאלא – ישנה הבחנה בין יום חול ליום שבת
בסדור סלונים לא הביאו אלא ארבע זכירות
תרע"ב/1912 [לובלין]
מהדורת ר' דוד בן נחום מקראסניסטאוו. מהדורה זו ניכרת בניסיון להגיע לרמת
עיצוב מוקפדת: המקראות (המנוקדים, אך זרועי שגיאות מביכות למדיי) מובאים ברמת
הדפסה גבוהה, ומוצבים במרכז העמוד, כאשר בשני צידיהם ומתחתם נפרסים פירושיהם של ר'
לוי יצחק ור' רפאל. בתחילת הספר נקבעו שתי כותרות מעל כל פירוש: "זה פי' נחמד
שחיבר רב האי גאון... לוי יצחק אב"ד ור"מ ומ"צ דק"ק
בארדיטשוב יצ"ו", ו"זה פירוש של בעהמ"ח פי' על ספר חובת
הלבבות מרפא לנפש". ואילו לאורך הספר, בתחילת כל זכירה וזכירה נרשמו
הכותרות "מהרב דבארדיטשוב" ו"מהרב מרפא לנפש".
בדומה למהדורת צ'רנוביץ אף במהדורה זו נערכת ההבחנה בין פירושיהם של
השניים על ידי מיקומם משני צידיהם של המקראות, כעין פירושי רש"י ותוס' שעל
דפי תלמוד בבלי וילנא. דרך נוספת שאוחזת בה מהדורה זו לצורך ההבחנה בין שני
הפירושים הוא השימוש בגופנים שונים: פירושו של ר' לוי יצחק ניתן באותיות בכתב
אשורי, בעוד שפירושו של ר' רפאל ניתן בכתב המכונה כתב רש"י..
28 דף, גודל 8. בבית עקד ספרים,
נרשם בטעות "לובלין תרע"ד).
תרצ"ט/1939 [מונקאטש]
מהדורה זו שיצאה עם פרוץ מלחמת העולם השניה, מהווה פריצת דרך בכל הקשור
לכתבי ר' לוי יצחק. לראשונה, נערך נסיון לכנס במקום אחד את כל כתביו. ובפעם
הראשונה נדפס פירוש הזכירות בצמוד לספר קדושת לוי. מלבד פירוש זכירות צירף המהדיר,
צבי אלימלך קאליש בן העיר מונקאטש, גם את פירוש ר' לוי יצחק למסכת אבות. ועוד
הוסיף קונטרס החותם את המכלול כולו שענינו תולדות חיי ר' לוי יצחק.
ציון השנה של מהדורה זו, תרצ"ט, התקבל כדבר ברור, וכך הוא נרשם בכל
אתר ואתר. הדבר עולה מהרשום בשער הספר
מונקטאש,
שנת אב במליצי יושר לפ"ק
ואכן הגימטריא העולה מצורת הלשון אב במליצי יושר, כאשר האות ב'
במלה מליצי אינה נמנית (בשער הספר האות ניתנת בגופן מוקטן יותר משאר
האותיות) מסתכמת בשש מאות תשעים ותשע – תרצ"ט. סיבת הבחירה כשלעצמה בצורת
הלשון הזו כסימן מזהה את שנת הוצאת הספר, ברורה למדי: יש בה רמיזה ישירה לדמותו של
ר' לוי יצחק הנודע כ"מליץ יושר" על בני ישראל, ובאמירה זו הוא מתואר
איפוא כאביהם של מליצי היושר. עוד נלמדים אנו מהסכמתם של דייני העיר מונקאטש כי
הסכמתם ניתנה בחודש אב, והרי זו סיבה משלימה לשימוש במלה אב בציון השנה
לפרט קטן.
ואולם אין זה ברור מדוע נזקק המוציא לאור להציב את האות ב' במלה
מליצי ולבודדה משאר האותיות, ומדוע לא השתמש בצורה הפשוטה יותר אב מליצי יושר.
זאת ויתר על כן, הסכמתם של דייני העיר מונקאטש נחתמת באופן זה:
הכו"ח
בחיל ורעדה מול קדושת רבינו המחבר זי"ע. מונקאטש יום ט"ו בחודש "אב
במליצי יושר" לפ"ק.
האות ב' שבמלה במליצי ניתנת באותו גופן כשאר המלים המרכיבות
את הסימן לפרט קטן, והרי איפוא מנין הגימטריא הינו שבע מאות ואחת – תש"א![16] על
הדברים עמד גרשום שלום, ובטופס שברשותו הוא הצביע על כך.
בשער הספר:
..ולאשר שכעת ספו ותמו משוק הספרים נתעורר...
צבי אלימלך קאליש נ"י מפה"ק מונקאטש להדפיסו מחדש ובכמה מעלות טובות
והוספות נכבדות יתר על כל ההוצאות הקודמות שכלל המלה"ד הנ"ל את תוצאה
הזאת... קבע מקום בהם לפי' הנחמד על הזכירות אשר נדפס עוד בשנת תקנ"ד
בחיי רבינו המחבר בקונטרס מיוחד ועתה נמצא רק א' בעיר. וכאן קנתה מקומה יחד עם
הספר במדור מיוחד המחזיק ה' עמודים...
בהקדמה לפירוש הזכירות (קמב, א) רושם צבי אלימלך קאליש:
אמר
המו"ל
בעסקי בהדפסת ספה"ק ובפועל כפיו של גאון עוזנו מרן המחבר הק' ז"ע מצאתי
דאתי לידי משמע ס' קטון הכמות ורב האיכות ס' הזכירות עם פי' נחמד ונעים
מתוק מדבש ונופת צופים ממרן המחבר הקדוש אשר נדפס בראשונה עוד (בשנת תקנ"ד)
בחייו ומאז נדפס כ"פ. ושמחתי בו כמוצא שלל רב, כי ראיתיו לטוב, לספחהו
להספה"ק קדו"ל למען יהי' האפשרות, לכל ההוגים בד"ק להשתעשע גם
בנועם אמרות טהורות של פירושו על הזכירות. אשר עד עתה הי' מרוב המוני ישראל
כנעלמות. ואקוה שההוגים בספה"ק יראו בזה התוספות, זכות ותועלת. כי כן כתוב
בהקדמה הראשונה צו ופקודה בשם המחבר עטרת ישראל, להדפיסם לזכות את הרבים מיד
ולדורות.
במהדורה זו מתפרס הפירוש על פני חמשה עמודים, כאשר המקראות (באות גדולה
ומודגשת, ואולם לא מנוקדות) ניתנות בצד הימני של העמודים.
מהדורתו של צבי אלימלך קאליש טעונה כמה כשלים: המהדיר לא ראה לנכון להביא
את דברי ההקדמה של ר' ישכר בר המעתיק, למרות שהוא מפנה אליה ("כי כן כתוב בהקדמה
הראשונה..."), ולא את דברי ההסכמה של ר' לוי יצחק (שכאמור, ניתנה בעיקרה
לפירושו של ר' רפאל מפרנקפורט); הפירוש שעל זכירת עמלק ניתן בצורתו הקטועה הרגילה;
נוסח האמירה שלאחר הזכירות הובא לאחר פירושו של ר' לוי יצחק, וכותרתו מניחה מקום
לטעות שר' לוי יצחק הוא מחברו של אמירה זו. שכך נרשם:
ואחר
הזכירות יאמר זה (מספר הזכירה של הרב הגאון הקדוש בעל קדושת לוי זלה"ה)
בחתימת מהדורת קדושת לוי זו (דף קנו, ב), לאחר "תולדות קדושת
לוי" ו"כוונת המקוה מהבעל שם טוב זצלה"ה" (הצידוק להבאת
הדברים מוסבר על ידי המהדיר "כדי שלא ישאר הנייר חלק הצגתי כאן כוונת המקוה
מהבעש"ט הק' כמו שמצאתי נפדס בקונטרס קדושת לוי על פרקי אבות..."), מסכם
המהדיר את מפעלו, עם שהוא מתייחס לספר הזכירות המובא במהדורה זו:
פי'
הנחמד על הזכירות, גם הפי' על פרקי אבות, מרבינו המחבר הק' בעשר קדושות, אשר היו
עד עתה כנסתרות ונעלמות. עתה בקנה אחד עולות, צמודות ומשולבות... אביע בזה תודה
לה"ב המו"מ בתו"י מ' אברהם גראס נ"י... על אשר סייע בהעתקות
קונט' הזכירות ופרקי אבות...".
מהדורה זו שימשה ומשמשת מני אז כמקור לדפוסי צילום רבים מאוד שראו אור
בירושלים ובניו יורק (שאף לא אחד מהם ציין את שמו של צבי אלימלך קאליש כמהדיר
הראשון. אכן, בהסכמתם של חכמי מונקאטש מוזכר שמו). גם מהדורת ירושלים תשי"ח
(ודפוסי הצילום שלה: תשכ"ד ירושלים, תשל"ח ירושלים, תשנ"ג ירושלים,
תשס"ו ירושלים, ועוד) המתוקנת מבחינות רבות שימרה את כל הקיים במהדורה זו, על
כשליה וחסרונותיה (במהדורות אלה צויין משום מה בשער הספר "ספר זכירות פירוש
נחמד על שבע [!] זכירות").
קמב, א – קמד, א. 30 ס"מ.
תש"א/ 1941 [קליינווארדיין]
=לתאר/להתייחס לשינויים בזכירת עמלק.
בשנים האחרונות
בשנים האחרונות[17] ראו
אור שלש מהדורת מחודשות, במסגרתן באו פנים חדשות לפירוש זכירות, ואלו הן:
תשס"ט/2008 [ירושלים]
מהדורת יעקב יוסף וירצברגר, בתוך הספר ולויים בשירם ובזמרם שעניינו "שידוכין,
תנאים ונישואין, חופה וקידושין, סעודה וברכות הנהנין בשמחה ובשירים". בפתח השער
רושם המהדיר:
יען
אשר התורות הראשונים שהופיעו לאור העולם ע"י זקנינו הקדוש הם מה שנדפס על
הזכירות עוד בשנת תקנ"ד בחיים חיותו [אשר נתבקש מאת המו"ל דאז למסור לו
דא"ח לצרפם לפירושו של הרב מרפא לנפש ז"ל שהוציא לאור כמבואר בהקדמתו]
ע"כ לזכות את הרבים ולעורר זכותו הגדול שהי' פארן וסניגורן של ישראל כידוע
וכמוש"כ תלמידו הק' בהקדמתו בזה"ל "כאשר אנחנו שומעים באזנינו שכל
דיבורי דברי אלקים חיים כל הימים הוא להמליץ טוב על עמו בית ישראל" עכ"ל
וגם יש בזה לעורר ענין אמירת הזכירות כנזכר בהסכמה הק'. ומה גם שהמדפיסים שהיו
אח"כ השמיטו רוב פירושו של זכירת עמלק ועוד הרבה השמטות.
ואכן מהדורה מקיפה זו מכילה את "הקדמת המעתיק הספר בדפוס ראשון"
במלואם (וללא דיון בתוכנם ובמשמעותם), ולאחריה גם מובאים דברי צבי אלימלך קאליש,
עורך מהדורת מונקאטש תרצ"ט (כותרת הדברים: "ואלו דברי עוד מו"ל
שאחריו" – בלא ציון שם אומר הדברים!) בהקדמתו לפירוש זכירות. במהדורה זו
צורפה גם הסכמתו של ר' לוי יצחק לספר, הגם שבעיקרה היא ניתנה לפירושו של ר' רפאל.
בחתימת ההסכמה נרשם "הקטן לוי יצחק בהגאון מהור"ר מאיר פה ק"ק
בארדיטשוב יע"א" – תיקון נוסח ההסכמה במהדורת תקנ"ד בו נרשם השם
"משה" כשם אביו.
במהדורה זו ניתנה הדעת לעיצוב מרשים של הספר: המקראות (הנמצאים במרכז
העמוד) מופיעים בניקוד מלא ובטעמים [!]; דברי הפירוש משתרעים משני צדי המקראות,
והם מובאים בכתב רש"י; אל המקראות נוספו גם זכירות שלא נתפרשו: זכירת ארץ
ישראל וזכירת מעשה העגל (גם במהדורה זו, כבמהדורות קודמות) הובאו סביב זכירות אלה תחילות
דברים של ר' רפאל.
תיקון נוסף: בנוסח התפלה הנאמרת לאחר אמירת הזכירות נכתב בכותר משנה כי "תפלה
זו מספר מרפא לנפש על חובת הלבבות". התפילה הובאה בניקוד מלא, ובעיצוב מוקפד.
6 דפים, יא עמ'.
תשע"א/2011 [אשדוד]
מהדורת מיכאל אריה ראנד, כחלק ממפעל כולל ששם לו
למטרה לההדיר את כל כתבי ר' לוי יצחק. במהדורה זו באים דברי הרחבה רבה של מראי
מקומות, השוואות לדברי ר' לוי יצחק במקומות אחרים בכתביו. במהדורה זו מובאת הסכמתו
ר' לוי יצחק, בחתימתה: "הקטן לוי יצחק בהגאון מוהרר"מ פה ק"ק
בארדיטשוב יע"א". הקדמת המעתיק מועתקת בשלמותה (הערת שולים המפנה לרעיון
דומה בספרות החסידות). כותרות הזכירות ["זכירת שבת" – במקור: "מצות
זכירת שבת"; "זכירת מתן תורה" – במקור: "ענין זכירת מתן
תורה"; "זכירת המן" – במקור: "ענין זכירת המן";
"זכירת מרים" – במקור: "זכירת של מרים").
בדומה למהדורת תשס"ט ירושלים, אף במהדורה זו באה התפילה הנאמרת לאחר
הזכירות בניקוד מלא, ובתוספת הבהרה באשר למחברה של התפילה:
מקורו
מספר הזכירות הנדפס בשנת תקכ"ד ע"י הר"ר רפאל ב"ר זכריה
מענדיל ז"ל, בעל מחבר ספר מרפא לנפש על חובת הלבבות.
אכן, שלא כמהדורת תשס"ט ירושלים, שמטו המהדירים מהתפילה את ציון הזמן
המתייחס למשך הגלות מאז חורבן בית המקדש.
עמ' קעח – רא.
תשע"ב/2012 [ניו יורק]
מהדורת נחמן יעקב יעקובוביץ’. עיקרה של מהדורה זו מוקדש לפירושו של ר'
רפאל, ועיקר נפח הספר מוקדש לו. פירושו של ר' לוי יצחק הוכנס – כדברי העורך
בהקדמתו לספר (עמ' י):
הכנסנו
פירוש הרה"ק בעל קדושת לוי זצ"ל כפי שנדפס בדפוסים הקודמים, כדי לחבר את
היריעות והיו לאחדים, כדי שלא יחסר המזג.
עיקרון מנחה זה הביא גם לשינוי מקומה של התפילה הנאמרת לאחר הזכירות:
המחבר
[=ר' רפאל] חיבר גם תפלה לאומרה אחר הזכירות, ונדפס בסוף הספר. אבל בדפוס השני,
כשהוסיפו מתחילתו את חידושי הרה"ק בעל קדושת לוי זצ"ל, ומיד אחר דברי
קדשו הדפיסו את התפלה הנזכרת, מזה נשתרבב טעות בכל שארי הדפוסים שאחריו, כאילו
תפלה זו מיסודו של בעל קדושת לוי זצ"ל. אנחנו החזרנו את התפלה למקומה.
דהיינו, אחר ספר הזכירות עמה, ובשם מחברה.
השער – מועתק כבדפו"ר (בעמ' הבא מובא צילום השער המקורי). "הקדמת
המעתיק" – כנ"ל(נוספה הפניה לקדושת לוי). בהסכמת ר' לוי יצחק – נרשם
"הקטן לוי יצחק בהגאון מהור"ר מאיר פה ק"ק בארדיטשוב
יע"א".
פירוש הזכירות מובא בנפרד מפירושו של ר' רפאל, וברצף (עמ' קטז-קכט. בתוספת
מראי מקומות עיקריים ומספר הפניות לספר קדושת לוי על התורה). בהקדמה לספר (עמ' יא)
מסביר העורך:
בדפוסים
האחרונים סידרו את הספר עם חידושי הקדושת לוי סביב להזכירות (דוגמת גמרא רש"י
ותוס'), וזה הכביד על הקורא כי נתארכו הדברים משני עבריהם, וערבוב פרשיות שנו כאן.
על כן הדפסנו את הפירושים בזה אחר זה, כמו שהיו בתחילתם, והכל על מקומו יבוא
בשלום.
אכן "בתחילתם" בא פירושו של ר' לוי יצחק לפני פירושו של ר'
רפאל, ואולם – בהתאם לעיקרון המנחה את העורך – הוצב פירושו של ר' רפאל לפני זה של
ר' לוי יצחק.
נוסח התפילה הנאמרת לאחר הזכירות בא כצורתו המוקדמת, מהדורת תקכ"ד
זולקווא, ואשר על כן גם ציון הזמן המתייחס למשך הגלות מאז חורבן בית המקדש הינו
"אלף ושש מאות ותשעים וששה שנים" (ובשונה מציון הזמן המופיע במהדורת
תקנ"ד מעזירוב, בו נאמר "אלף ושבע מאות ועשרים וששה שנים", כמתואר
למעלה).
עמ' קט-קכט.
מהדורות
הספר:
תקנ"ד/1793 [מזירוב]
תקנ"ט/1799 [זולקווא]
תק"ע/1810 (?)[רוסיה-פולין] (?)
תקע"ב/1812 [מזיבוז]
תקע"ט/1819 [לשצוב?]
תקצ"ה/1835
[וילנא-הוראדנא]
ת"ר/1840 [למברג?]
תרט"ז/1856 [זיטומיר]
תרי"ח/1857 [טשרנוביץ]
תרכ"ז/1867 [זיטומיר]
תרל"ט/1879 [ווארשא]
תרנ"א/1891 [ווארשא]/ ספר
הזכירות. תרנ"א. ורשה. 42, 8 ע'
; 8.
תרס"ז/1907 [סיגט]
תרע"ב/1912 [לובלין]
תרצ"ט/1939 [מונקאטש]
ת"ש/1940 [גרוסוורדיין]/ 96 ע' ;
15 ס"מ. בספריה הלאומית: אבד.
תש"א/1941 [קליינוורדיין]
תשי"ח/1978 [ירושלים]
תשכ"ד/1966 [ירושלים]
תשל"ח/1978 [ברוקלין]
תשמ"ה/1885 [בני ברק]
תשמ"ח/1988 [כפר גדעון]
תשס"ו/1966 [ירושלים]
תשס"ז/2007 [ברוקלין]
תשס"ט/2008 [ירושלים]
תשע"א/2011 [אשדוד]
תשע"ב/2012 [ניו יורק]
[2] עדות לכך הוא היעדרם הבולט של ציטוטים מתוך ספר זה בספרות החסידית
והחוץ-חסידית. דווקא כותב, הבא מאיזור עולם יהודי בו לא התקיימה החלוקה בין
החסידים למתנגדים, מצטט מתוך הספר: ר' יצחק חי בוכובזא החי בג'רבא (לחם לפי הטף,
קי, ב). אכן ר' יצחק חי בוכובזא מציג את מקור הדברים "בביאור היו"ד
זכירות בזכירת יצי"מ הנדפס בס' הזכירות", ולא דק פורתא שכן הספר דן
בשמונה זכירות, ומתוכן שתי זכירות שלא נתבארו על ידי ר' לוי יצחק.
[3] תקנ"ג - המעלות לשלמה, ר' שלמה חזן, [שנת תרנ"ד], בית עקד ספרים
[?], זלאטניק (בעקבות בית עקד ספרים). משום מה, ציין י' אלפסי, "ר' ישכר דב
מברדיטשוב", אנציקלופדיה לחסידות, אישים (ירושלים תשס"א), עמ' תעא כי
"הספר נדפס לראשונה בחייו של ר' לוי יצחק בשנת תקנ"ב [!]". בערך
זה, במהדורה מורחבת ומאוחרת יותר, תורת החסידות (ירושלים תשס"ט), הוא רושם
"מעזירוב תקנ"ג, והוא הפירוש הראשון של ר' לוי יצחק מבארדיטשוב שהופיע
בדפוס". ההקדמה נכתבה בשנת תקבל
טובה, תקנ"ד)
[8] ראו הע' =
[9] מהדורת אשדוד תשע"א
[13] מהדורת אשדוד תשע"א. בכלל אלה גם מהדורת ניו יורק תשע"א (שעיקרה
הוא פירוש ספר זכירות לר' רפאל, ופירושו של ר' לוי יצחק ניתן בה כנספח), שאף היא
לא עידכנה את התאריך לחורבן בית המקדש הנכון לשנת ההוצאה החדשה. תחת זה הציבה בתוך
סוגריים את התאריך הראשוני, זה שמופיע במהדורה הראשונה של פירוש ר' רפאל בשנת
תקכ"ד – "אלף ושש מאות ותשעים וששה שנים".
[14] = טיעון קצר אחד בזכות השערה זו
[16] אף בשנת תש"ב המשיך להתקיים במונקאטש בית דפוס עברי (בשנה זו ראו אור
ספרים הקשורים לאדמו"ר ר' חיים אלעזר שפירא ממונקאטש: ספרו דברי תורה, וספרו
של זקנו, ר' צבי אלימלך מדינוב, אגרא דפרקא. ראו ספרו הביבילוגרפי של י' לנדוי,
"שנת תש"ב", אורות מאופל, ניו יורק תשי"ז).
[17] הדברים נכתבו בשנת תשע"ג.
עידכונם לשנה זו דורש דיון נוסף. בעזרת ה' יתברך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה