מעשה בבן עשירים שקרא כתרנגול...

מספר אמן היה רבי אליהו כי טוב. ספרים רבים כתב, סיפורים רבים סיפר. דברים ששמע, דברים שקרא, דברים שראה.
לפנינו סיפור ממה ששמע. הסיפור עצמו, ידוע ומוכר. ואולם, כאן הוא מוגש בנוסח אחר מזה הידוע.

כאן לפנינו, הסיפור עצמו לעת אחרת, ברצות ה' יבואו דברים אודות הנסיבות בהן נכתב הסיפור, ובאיזה הקשר הוא סופר במקורו.

מעשה בבן עשירים שקרא כתרנגול...

הסיפור הבא כלו משל הוא, על הצבועים המתעטפים באצטלא שאינה שלהם ומחקים כקוף את מעשי האחרים ולעולם לא יחדלו ממנהגם זה, ולא עוד, אלא נותנים טעם לדבר,

– הבה ונשמעה.

מעשה בבן עשירים שהיה יחיד להוריו, לא אח לו ולא אחות. וה­עשירים מופלגים היו בעשרם וגם מופלגים היו בחרדתם על בנם יחידם. ומיום שנולד להם בנם זה שקדו עליו אביו ואמו ולא גרעו ממנו עינם לא ביום ולא בלילה. היה התינוק בוכה – מיד היו מזעיקים עליו את כל משרתי הבית זה מנדנד בעריסה זה שר בשירים וזה מצלצל במצלתים עד שנבהל הילד ופסק מלבכות. הסכין הילד גם לאלה ובכה עוד, היו הוריו, וכל עושי דבריהם, חושבים מחשבות, ממציאים המצאות, כל פעם חדשות.וכך נהגו בילד בכל שאר מעשיו והיו עושים לו כל פנוקיו, עד שגדל.

נקל להבין כיצד נעשה ילד זה משונה מכל הילדים שבעולם. לא שת לבו לתורה ולא לדרך ארץ ולא לכל דבר אחר שאין האדם נקרא אדם, אלא אם כן הוא עוסק בהם. רק בזה בלבד היה רוצה, שהכל ישיתו לבם רק אליו.

ומשגדל והיה לנער, החלו הוריו לראות כמה גדול הוא הנזק שהם הזיקו בנפש בנם יותר מכל המזיקים שבעולם, כי גדל הנער והיה לעיר פרא למוד מדבר משונה מכל הבריות. שתו אביו ואמו את לבם לדבר הרע הזה והחלו להפציר בבנם כי יכנס בעול תורה ובעול דרך ארץ כשאר כל האדם. ואולם הנער רק בבטלה חפץ ובתפנוקים ובעול לא היה חפץ.

משראו הוריו כך החלו להוכיחו קשות ולעצבו על בטלתו ועל תפנוקיו. ואולם ככל שהוכיחוהו הוריו, יותר היה פונה עורף אליהם ולא קבל את תוכחתם. אף הם לא פסקו מלהוכיחו ומלדבר אליו קשות יום יום ולא היו מרפים, עד שהחיים נעשים עליו קשים בבית הוריו ומרים כלענה תחת אשר היו פעם מתוקים מדבש, ואף על פי כן חזק את לבו, אמץ את רוחו, והקשה את ערפו, ולא רצה לשנות ממנהגו מאומה.

יום אחד, אמר הנער אל לבו: גדול צערי מנשוא. הן אפילו כתרנגול זה המתהלך בחצר בית אבי, לא עשאני הורי. תרנגול זה כל היום הולך סובב בטל ומבוטל, לא עובד ולא לומד ואף ביצים אינו מטיל כתרנגולת, בבוקר ובערב הוא קורא בקול ומרגיז את כל אנשי הבית, ואעפי"כ לא עצבו איש מימיו, ואני בן יחיד אני, והורי עשירים –הכל מעצבים אותי וממררים את חיי – לא אהא אלא כתרנגול זה ויניחו לי מרוגזם!...

כל ימיו של אותו נער, לא היה לו חפץ ורצון שלא נעשה לו כרצונו, או אחרים עשוהו לו או שהוא לבדו עשהו. גם חפץ זה שהיה לו עתה, גמר לעשות. ויהי הנער לתרנגול!...

כיצד עשה? – היה משליך את מאכלו מן השולחן אל הארץ ואוכלו בפיו כאילו מקור היה. היה מתהלך בחצר ומנפנף בידיו כאילו כנפים היו היה מפסיק את הילוכו משעה לשעה, נצב על רגלו אחת מרים ראשו, ופותח פיו וקורא קו-קי-רי-קו כאילו תרנגול היה ממש, וכל מה שהיה שומע מדברים אליו, אביו ואמו, או כל משרתי הבית, היה עונה: קו-קי-רי-קו! כלומר, לשוא אתם מדברים עמדי, תרנגול אני!...

ראהו הוריו כי ברע הוא, וכי צרתם צרה גדולה, בכו והתחננו לפניי ועייפה נפשם בתחנונים: חזור בך לכמות שהיית רק אל נא תהא כתרנגול. ולא שמע "התרנגול" לקול בכיים רק ענה לאמור: קו-קו-רי-קו! ואחר הלכו אביו ואמו ושאלו ברופאים ודרשו במלחשים ויבקשו סגולות והשבעות ושאר עצות – וה"תרנגול" נשאר בשלו לאמור בלשונו: תרנגול אנכי, ולא עוד אלא שכל פעם יותר דימה את מעשיו והשווה אותם למעשי התרנגול עד שעזב את מטתו בחדרו ומכי נטו צללי ערב וחשכו פאתי מזרח, קפץ בשתי קפיצות ועלה על גגו של התנור הבנוי מלבנים ועומד בתוך הבית ושם שכב לישון כדרך שהתרנגולים עושים ולא הפסיק משנתו אלא בחצי הלילה ובאשמורת הבוקר לקרוא: קו-קי-רי-קו, וכבר יודע היה לכוון את עתות הקריאה כאשר התרנגולים יודעים. ראו אביו ואמו שכן ויתאבלו עליו כהתאבל על מת.

לימים, עבר שם אדם אחד ונכנס לבית הורי ה"תרנגול". שמע האיש את כל הקורא וראה את כל מעשהו, ויצא לבו מתמהון וחרדה. אז ספרו לו האנשים את כל מר לבם ויבכו לפניו בדמעות שליש.

נכמרו רחמי האיש על האב והאם, ואמר להושיעם מצרתם.

מה עשה? – הלך ועשה ככל מעשיו של הנער–התרנגול, קרא קו-קי-רי-קי בחצר, נפנף בידיו, מן הארץ אכל ועל גגו של התנור ישן. ולא היה מדבר מאומה עם כל אדם ולא עם ה"תרנגול" רק אתו הלך יחד וכמעשהו עשה גם הוא, והיה מדי עלותו של התרנגול על התנור לישון, עלה גם הוא, ומדי קראו בלילה, קרא גם הוא, ומאומה לא דיבר.

ראה ה"תרנגול" את בן זוגו החדש המתהלך עמו זה ימים רבים, ולא יכול היה עוד להבליג עד שפתח את פיו ודיבר אל בן זוגו בלשון בן אדם ושאלו: למה זה אתה עושה כמוני התרנגול? אף הוא השיבו בלשון בן אדם לאמור לו: תרנגול אנכי כמוך ותרנגול אשאר. אף הוא הוסיף לו אמרים רבים למען ידע כי אין טוב מלהיות תרנגול... מצא הדבר הזה חן בעיני הנער ושמח על בן זוגו.

משנתקרבו הלבבות ביניהם יותר, אמר האיש לנער: במו עיני ראיתי תרנגולים בארץ אשכנז השוכבים במטות כבני אדם, ולמה זה אנחנו נשבור את עצמותינו לשכב על התנור כתרנגולים של המקום הזה דווקא? נכנסו הדברים בלבו של הנער ויאות לרדת מן התנור ולשכב במטה ככל התרנגולים אשר בארץ אשכנז...

ויהי אחר הדברים האלה עברו עוד כמה ימים, ויאמר האיש אל הנער שנית: ראה תרנגולים יש בספרד האוכלים מעל גבי השולחן בדומה לבני אדם ואינם נוברים מעל הארץ, ולמה זה איפוא אנחנו נאכל מן הארץ כמעשי התרנגולים של המקום הזה דווקא? נכנסו גם דברים אלה בלבו של הנער ויאות מן היום הזה והלאה, להיות יושב על הכסא ואוכל מעל גבי השולחן, ככל אשר עושים התרנגולים במדינות ספרד...

ראה האיש, כי מעשיו מצליחים בידיו וכי הביא את הנער להתנהג גם בשאר מנהגי בני אדם להיות מדבר אוכל ושותה וישן ככל אדם ואפילו החל להרגילו במלאכה ובעבודה כאשר עושים התרנגולים שביוון... אז רם לבבו של האיש ואמר להביא ואתו לידי מנהג אשר אילו היה עושהו, לא היה בינו ובין אדם ולא כלום. כי כך אמר האיש לנער: באזני שמעתי, תרנגולים אחרים ספרו לי, כי התרנגולים אשד בקלקוטה בארץ הודו, מימיהם לא הוציאו קול קריאה מפיהם לקרוא בקול: קו-קי-רי-קו! והם הנם תרנגולים ככל התרנגולים ואין שום אדם מטיל ספק בדבר זה, למה זה איפוא אנחנו נקרא בגרון ולא נחשוך, יום יום, לילה לילהלקרוא קו-קו-רי-קו, כתרנגולים אשר במקומות אלה דווקא? –

לשמע הדברים האלה, קפץ הנער ויקם ממקומו, וינער ב"כרבולתו" ויקרא בקול גדול: קו-קי-רי-קו! – לא, הפעם הזאת לא אשמע בקולך, קרא אקרא כאשר קראתי ולא אחדל. ואל תביא לי ראיה מן התרנגולים שבקלקוטה, כי הם תרנגולים הם באמת, וגם כשאינם קוראים תרנגולים הם, ואנחנו, אם לא נקרא כתרנגולים – במה נחשב להיות כמוהם? ...

* *

עד כאן סיפור המעשה, והמבין יבין ממנו הרבה מאד.