נווה דניאל שלי. בקשת סליחה מאוחרת. יגאל ביבי מספר על הרמב"ם בטבריה

בקשת סליחה מאוחרת (לאחר 750 שנה)

יגאל ביבי מספר על הרמב"ם ועל טבריה

מבוא

איש חי רב פעלים הוא ידידי-שכני הקרוב, רבי יגאל ביבי שליט"א (עם רעייתו אסתר שתחיה. אשת חיל עטרת בעלה), למעלה מיובל שנים הריהו עושה ומעשה, עשייה ציבורית מבורכת במישור השלטון המקומי ובמישור הלאומי - ראש עירייה, חבר כנסת, שר (בפועל) במשרדי ממשלה שונים. ועוד היד נטויה, לא ינוח ולא ישקוט האיש. "ברוך אומר ועושה" היה מכנה אותו מורנו הרב מרדכי אליהו זכר צדיק לברכה (ויגאל, יבדל לחיים טובים וארוכים, מעיד כי "לא היה שבוע שלא ביקרתי אצל הרב אליהו. להתייעץ, להתברך". וצרור גדול עד מאוד של סיפורים אודות הרב אליהו ז"ל יש באמתחתו של יגאל. וברצות ה' יראו אור).

אוצר בלום של מעשים שהיו, והוא נוכח בהם, שמור אצל יגאל חברנו. אך מעט מהם שמעתי ממנו. ואולם ככל ששמעתי ממנו, הפצרתי בו יותר להעלות על הכתב מזכרונותיו. ואף הסיפור הבא, ראוי הוא להיות מסופר בשער בת רבים, כי לקח ומוסר השכל רב יש בו.

עתה זכינו ונאות יגאל להעלות את זכרונותיו. וזכינו כי שכן אחר, הבחור היקר נועם מנחם משען נרו יאיר, נרתם למשימה: צילם סרטון בו יגאל מספר את סיפורו המרגש, ותימלל אותו. מן השמים יבורך.
לצפיייה בסרטון, לחצו על הקישור הבא:יגאל ביבי מספר על בקשת סליחה מאוחרת מהרמב"ם

הסיפור הבא מתייחס לשנת תשמ"ג (1983) והשנה שלאחריה תשמ"ד (1984), בזמן כהונתו של יגאל כראש עיריית טבריה.

הקדמה
הסיפור הבא נוגע לאחת הפרשיות העגומות בתולדות ישראל. בו יסופר על מחלוקת נוראה, רדיפה והטלת חרם על אחת הדמויות המרכזיות בחיי הרוח של עם ישראל באלף השנים הקודמות, אם לא הדמות המרכזית שבהן - רבי משה בן מימון, הוא הרמב"ם, הוא שנאמר עליו "ממשה עד משה לא קם כמשה". ולא זו בלבד אלא שאותה רדיפה גררה אחריה גזירה נוראית: שריפת ספרי התלמוד בעיר פריז.
קברו של הרמב"ם, על פי המסורת, מצוי בארצנו הקדושה, בעיר טבריה (וכידוע, טבריה הינה אחת מ"ארבע ארצות הקודש", הערים בארץ אשר לשמן נוספת הברכה "עיה"ק.... תובב"א" - "עיר הקודש... תבנה ותכונן במהרה בימינו, אמן".) החרם הוטל על כתבי הרמב"ם בצרפת, ורישומו הגיע עד ערים אחרות, ואף בארץ. תיקונו של אותו עוול נעשה בטבריה, על קברו של הרמב"ם, באיחור זמן של 750 שנה, בתיווכו של יגאל.
וכך הוא מספר:

א.

משרד החוץ ומרכז השלטון המקומי ביקשו ממני, כראש עיריית טבריה, להזמין את ראשי הערים בצפון לטבריה,  לפגוש משלחת גדולה של חמישה עשר ראשי ערים מצרפת, וכל ראש עיר יוכל לבחור [לעירו] עיר תאומה.

הגיעה המשלחת למלון 'פלאזה' בטבריה. בראש המשלחת עמד ז'ורז' פְרֶשׁ, חבר פרלמנט וראש עיריית מונטפלייר. הוא התחיל להציג את הגישה שלו, והוא מספר במשפט הראשון של דבריו: "הייתי אצל האפיפיור. אמרתי לו: מכה היא של המוסלמים, רומא של הנוצרים, וירושלים של היהודים".

כאשר שמעתי את הדבר הזה, הייתה זו אהבה ממשפט ראשון. ראיתי כאן אדם נוצרי, אוהב ישראל, ואמרתי בליבי: אני עושה את השידוך עם מונטפלייר.

הוא [ז'ורז' פרז'] תיאר את מונטפלייר כעיר שבה הייתה אוניברסיטה לרפואה הראשונה והגדולה באירופה. [מאוחר יותר, כשביקרתי במונטפלייר ראיתי בפתח האוניברסיטה מוצבת אנדרטה לכבודו של הרמב"ם].  אחריו סיפרתי אני על טבריה, עיר המשנה, התלמוד הירושלמי, ודקדוק הלשון העברית.

לאחר שגמרנו לברך אחד את השני, פניתי אליו ואמרתי לו: "ז'ורז', עשינו עסק: טבריה, העיר העתיקה, תעשה ברית עם מונטפלייר, העיר החשובה".

ב.

כשהגעתי הביתה, הייתי סקרן לדעת עם מי עשינו את השידוך. אני פותח את האנציקלופדיה, ואני רואה דבר שגרם לי לבכות. במונטפלייר, לפני שבע מאות וחמישים שנה, [הביאו לכך] ששרפו את ספרי הרמב"ם. ידוע שהיה מאה שנים מחלוקת על ספרי הרמב"ם.

ואני בליבי מהרהר ואומר: כל המשלחת הזו, ראש העיר הזה שהגיע – הכול בידי שמים. אין מוקדם ומאוחר, אין הפקרות בעולם. זה יכול לקחת שנה, זה יכול לקחת חודש. אבל את העוול [שנעשה], בסוף הקדוש ברוך הוא עושה שיתקנו.

סגרנו שאנחנו עושים את ההסכם.

ג.

והנה הם באים ראשונים לעיריית טבריה, לחתום על ההסכם. הגיעה משלחת מכובדת מאוד של חמשים איש: הרב שניאור, רב הקהילה; בן סוסן, מנהיג הקהילה; חברי מועצת עיריית מונטפלייר. חמשים איש. הם עולים ל[בית] העירייה, ואני אומר להם: "רבותי, אני לא חותם".

הם הסתכלו עלי: מה זה "לא חותם"?!, באנו מצרפת!

אמרתי להם: יש אוטובוס בחוץ. אנחנו יורדים עכשיו לקבר הרמב"ם, מתפללים. ובעיקר, מבקשים סליחה ומחילה על העוול שנעשה להרמב"ם במונטפלייר .
ירדנו לקבר הרמב"ם. הייתה תפילה מרגשת, והיו אפילו כמה שהזילו דמעות שם. ביקשנו מחילה וסליחה.

ד.

שנה לאחר מכן, הלכנו לחתום על ההסכם במונטפלייר.

[באותו הזמן, לקראת בואנו] גילו את בית המדרש של רבי יונה גירונדי ורבי שלמה מן ההר, רבני מונטפלייר [שהטילו את החרם על כתבי הרמב"], ואת המקווה [העתיק]. [כיבדו אותי, כראש עיריית טבריה] וחנכתי את האתר הזה.

רבי יונה גירונדי, שהבין [לאחר מכן] את הטעות האיומה שעשו. זו שגרמה שבפריז שרפו את התלמוד. עשרים וארבעה קרונות של התלמוד. אתם יודעים מה זה עשרים וארבעה קרונות של התלמוד בימים ההם, כשלא היה [בעולם] דפוס?! ורבי יונה גירונדי גזר על עצמו שבע שנות גלות, לכפר על החטא שפגם בספרי "המורה". ולאחר מכן הוא כתב את ספר "שערי תשובה", שבו הוא מכה על חטא בעניין הזה של הרמב"ם.

ה.

לא רק חכמי מונטפלייר בקשו סליחה מהרמב"ם.

חכמי צפת באותה תקופה הגיעו לקברו של הרמב"ם, השחיתו את הקבר, וכתבו "מין", וכל מיני מילות גנאי על הקבר לאחר מכן בא רבי דוד הנגיד, נכד הרמב"ם, ושיקם את הקבר.

[והנה] כשהרבי מלובביץ' החליט ליסד עניין לימוד הרמב"ם היומי, היום הראשון של הלימוד התחיל בטבריה.

ובאו החב"דניקים מצפת. אמרתי להם: "חבר'ה, לא מתחילים ללמוד [את] הרמב"ם, עד שאתם מצפת מבקשים סליחה ומחילה מהרמב"ם על מה שעשו אנשי צפת בזמנו והשחיתו את המצבה של הרמב"ם!"

כאן נסגר גם מעגל. [לא רק חכמי מונטפלייר בצרפת] גם חכמי צפת התנצלו לפני ה"נשר הגדול" [על העוול שנעשה לו].

[אמנם מאוחר. אך מוטב כן מאשר לא כן. לאחר שבע מאות וחמשים שנה תוקן העוול].

חתימה

אני תמיד מהרהר: איזו זכות הייתה לי – בחור צעיר דתי, שמתמודד [על ראשות העיר טבריה] נגד מועמדים רציניים מאוד. בעיר שהייתה, לצערנו, בתקופה ההיא, מאוד חילונית. עיר תיירות – איך נבחרתי?

ואני חושב שאחד הדברים שהקדוש ברוך הוא סובב את כל המערכת, שיהיה ראש עיר דתי, שיבין מה היא גדלותו של הרמב"ם. אולי בזכות זו נבחרתי.

אני חושב שיש כאן לקח גדול לכל עם ישראל: אין הפקרות! אצל הקדוש ברוך הוא תיקון מצב יכול להיות בשבוע, יכול להיות בחודש, ויכול להיות בשבע מאות וחמישים שנה.

צריך ללמוד מוסר הסכל ולהבין: צריך לעשות דברים טובים, דברים במחשבה [ודברים במעשה].

זכותו של הרמב"ם תגן עלינו על בנינו.

יש לי עוד נושאים רבים לדבר על הרמב"ם וטבריה: על הקבר של רבי דוד הנגיד, על המימונה שהיינו עושים אצל [קבר] הרמב"ם, ועוד.

בעזרת ה' יתברך, בפרקים אחר.

הערות משלימות

העיר מונטפלייר
העיר מונטפלייר (בצרפתית: מונפלייה), בדרום צרפת, עיר הבירה של מחוז ארו. העיר השמינית בגודלה בצרפת. בעיר מתקיימת קהילה יהודית, ובה מספר בתי כנסת. העיר ממוקמת על פני אדמה הררית ובה צמחייה דלילה (יש האומרים כי פשר השם הוא שילוב המלים: מונט=הר, פלה=חשוף. למן המאה העשירית התפרסמה כמרכז מסחרי בעל קשרים ברחבי העולם הים תיכוני. במקביל לכך צמחה קהילה יהודית משגשגת. בעיר התקיימה מאז מסורת של סובלנות כלפי יהודים (כמו גם כלפי בני מיעוטים אחרים, מוסלמים ופרוטנסטנטים).
לענייננו נציין כי אותה רוח סובלנית מכילה באה לידי ביטוי בסיפור שלפנינו: ראש העיר מכיר בערכו של עם ישראל ושל ירושלים כמרכז היהדות. עוד יצויין כי בשנות הששים של המאה הקודמת, בזמן שאלג'יריה נאבקה במלחמת דמים עם צרפת, הרבה מאוד מבני אלג'יריה התיישבו בעיר, ובכללם יהודים רבים.

חרם מונטפלייה
עוד בחייו של הרמב"ם פרץ פולמוס נוקב שעיקרו נסב הבנות שונות בספר "מורה נבוכים". הויכוח החל בעיר מונפליה בשנת 1232, כארבעים שנה לאחר פרסום ה"מורה". הוא החל במכתב ששלחו רבי שלמה מן ההר (על שם עירו) ושניים מתלמידיו: רבי יונה גירונדי ורבי דוד בן שאול, לחכמים שונים בצרפת (חלקם נמנים על בעלי התוספות). ובעקבות המכתב, הטילו אלה חרם על כתבי הרמב"ם. החרם הופץ בקהילות ישראל בצרפת ובספרד, ובעקבותיו פרץ ויכוח עז בין מצדדי הרמב"ם לבין מתנגדיו. הרד"ק צידד ברמב"ם. לעומתו, חכמי מונפלייה תקפו בחריפות יתירה את כתבי הרמב"ם. ואף כתבו כי "אם גם אמת הדבר שהיה [=הרמב"ם] נזהר בכל מצוות שבתורה, הלא מצינו גדול ממנו [=הכוונה ליוחנן כהן גדול] ששימש שמונים שנה בכהונה גדולה, ולבסוף נעשה צדוקי".
רבי אברהם בן הרמב"ם טען כי המתנגדים פנו לאינקווזיציה, והיא שרפה את ספרי הרמב"ם. הרד"ק, ממצדדי הרמב"ם, מצטט את דברי הפנייה: "אתם שורפים באש את האפיקורסים שלכם, ומדוע תעלימו עין מאפיקורסינו? בני עמינו רובם מינים וכופרים, כי נפתו לדברי רבי משה ממצרים [=הרמב"ם] אשר כתב ספרי מינות. ואתם מבערים את המינים שלכם, בערו נא גם את המינים שלנו וצוו לשרוף את הספרים ההם, והם ספר מדע וספר מורה."
ובעקבות כן, היה מה שהיה.

קבר הרמב"ם
סקירה נרחבת על חלקת הקברים בו נמצא הקבר המיוחס לרמב"ם בטבריה, על העדויות השונות לאורך השנים ביחס לזיהוי זה, על התמורות השונות שעבר המקום - בערך "קבר הרמב"ם" בויקיפדיה. לקישור, לחצו: קבר הרמב"ם

רבינו יונה
רבי הלל בן שמואל מורונה, תלמידו של רבינו יונה, כותב באגרתו לרבי יצחק הרופא, כי בעקבות שריפת התלמוד (בשנת 1244, שתים עשרה שנים לאחר הטלת החרם) שינה רבינו יונה את דעתו ביחס לספרי הרמב"ם, וראה בכך עונש מן השמים על שריפת ספרי הרמב"ם.
למותר לציין כי אין בידינו תמונה או ציור של רבינו יונה. ואולם בספרי ילדים - כיד הדמיון הנדיב של הצייר - מופיעה דמות דיוקנו של רבינו יונה. לרוב, בהתאם לשיוך המגזרי, הוא מצוייר כמו שרב גדול "צריך להיראות". כזה הוא הציור הבא, מבית היוצר המבורך של תנועת חב"ד. רב אשכנזי מובהק.

שבע מאות וחמשים שנה
החרם הוטל כאמור בשנת 1232, שבע מאות וחמשים ואחת שנים לאחר מכן, בשנת 1983 נכרתה ברית ערים בין טבריה ומונטפליה, ובקשת הסליחה של בני קהילת מונטפלייה שיוצגו במשלחת על ידי רב הקהילה וראש הקהילה. שנה לאחר מכן, בשנת תשמ"ד (1984) יזם האדמו"ר מלובביץ' את מפעל הרמב"ם היומי, ואו-אז באה בקשת הסליחה של בני קהילת צפת.

מפעל הדף היומי
ביום אחרון של פסח, בשנת תשמ"ד הכריז ר' מנחם מנדל, האדמו"ר מלובביץ' על מפעל לימוד יום יום ב"משנה תורה" לרמב"ם. מסלול הלימוד התנהל בשלושה ערוצים: לימוד שלשה פרקים ביום, באופן זה מסתיים הלימוד בכל שנה. המסלול השני, לימוד פרק אחד בכל יום, ובאופן זה מסתיים הלימוד בשלש שנים. המסלול השלישי המיועד למתקשים בלימוד "משנה תורה", כולל לימוד ב"ספר המצוות" לרמב"ם.
לקראת הסיום הראשון (ללומדי שלשה פרקים ביום), בשנת תשמ"ה (1985) קרא האדמו"ר מלובביץ' לציין את האירוע בחגיגיות רבה ולקיימו במקומות שונים בעולם. האדמו"ר קשר את הדברים לציון מלאת 850 שנה להולדת הרמב"ם. מלבד החגיגה הגדולה בטבריה ליד קבר הרמב"ם, התקיימו טקסים גדולים מול ביתו של הרמב"ם בעיר פאס שבמרוקו, ובבית כנסת הרמב"ם בקהיר שבמצרים. ומני אז, מתקיימת חגיגה שכזו לצד קברו של הרמב"ם בטבריה.