נווה דניאל שלי. יונתן סגל מספר על אביו, זאב, איש התנ"ך

אבי, זכרונו לברכה, וספר התנ"ך

יונתן סגל

הקדמה

את יונתן אני מכיר זה כארבעים שנה. בני אותו שנתון אנחנו (השבוע, ביום ג' תמוז יחול יום הולדתו, עד מאה ועשרים שנה). מפת הדרכים המציינת את מסלול המגורים שעשו יונתן ונאוה מקבילה לזו של רחל ושלי, לאחר נישואינו (שיחול היום, לפני חמשים שנה חסר אחת, לאורך ימים ושנים טובות): קרית משה-הר נוף-נווה דניאל (סיבה עיקרית למעבר שלנו לנווה דניאל הייתה השכנות המובטחת למשפחת סגל. ואכן בשנתיים הראשונות לבואנו לנווה דניאל התגוררנו מול ביתם).

מתחנה לתחנה הקשר בינינו ובין רעיותינו ובני משפחותינו הלך והתעצם. בני משפחת סגל וגולדנצייל (משפחתה של נאוה, שתחיה) היו חלק בלתי נפרד ממשפחת קיציס וכי טוב (משפחתה של רחל, שתחיה). ילדינו גדלו עם ילדיהם. את שמחותינו וצערינו חלקנו יחד, וחלק מובנה בכל פגישה משותפת כולל בתוכו דיווח על הנעשה אצלנו ואצל ילדינו. כבני משפחה אחת מורחבת.

ציינתי כי את יונתן אני מכיר כארבעים שנה. ואולם באופן מופלא, דומה כי אני מכיר אותו מילדות מוקדמת, אף שלא נפגשנו ממש אלא לפני כארבעים שנה: שנינו (וגם נאוה) גרנו באותה סביבה: גבעתיים-רמת גן (שבאותן שנים היו כעיר אחת), אין ספק בלבי ששנינו, כנערים השתמשנו באותו קו אוטובוס: דן, מספר 63 שהוביל מבתינו לתל אביב; קרוב לוודאי שחלפנו זה על פני זה כחניכי תנועות נוער שונות: יונתן, כחניך ב"צופים, רמת גן". ואני, ב"בני עקיבא" סניף רמת גן (הרבה מהפעילויות שלנו התקיימו בגן דוד, בין העצים העבותים, שדרות הילד, מתחת לביתה של נאוה. וככל הנראה, הפרענו למנוחת שבת שלהם...).

שבתות וחגים, חופשות וטיולים, בריתות מילה ובר מצוות שלנו ושלהם עשינו במשותף. אשר על כן, הכרנו היטב את אביה הצדיק של נאוה, פינחס גולדנצייל (ותיבדל לחיים ארוכים, לולה גולדנצייל, עד מאה ועשרים. נציגה אחרונה – לשנים רבות! – של דור ההורים שלנו), את זאב וקלרה סגל, שבשבוע שעבר צויינו ימי פטירתם: קלרה ז"ל נפטרה ביום כ' סיון, וזאב ז"ל נפטר ביום כ"א סיון).

ביום פטירתו של זאב ז"ל, ביום ראשון שעבר, הלכתי עם יונתן להליכת גוף-נפש-רוח, כדרכנו (תרתי משמע). שעה תמימה הלכנו בנוף הפתוח, מנווה דניאל לשדה בועז, עם שאנו נפנים מפעם לפעם גם לצידי הדרך: מתוודעים למראות שההולכים אך ורק על הכביש אינם מודעים להם כלל.

בכל הדרך, הלוך וחזור, סיפר יונתן על אביו. וכיון שרבים ושונים הם פעליו הרבים של זאב ז"ל, וסיפור חייו מרתק ביותר, והוא שזור באירועים היסטוריים גדולים: תל אביב של ראשית המאה הקודמת, חלקו של חיל האויר הבריטי במלחמת העולם השניה, בניית חיל האויר הישראלי, בניית הכור, ועוד  ועוד (ואפילו החלתו של חוק "שעון קיץ" בישראל, ומפעלי ספורט עממי, וכהנה וכהנה). אשר על כן, דייקתי את יונתן שיספר רק על פן אחד בחייו של אביו: זיקתו לתנ"ך.

חלק מאותם דברים, יבואו להלן. ואם ירצה השם, עוד יבואו דברים נוספים.

יז מר-חשון תרע"ד, מינסק-כב סיון תשס"ב, ירושלים

תחנות חיים: ראשי פרקים

זאב נולד בעיר מינסק שברוסיה הלבנה, ועלה ארצה בגיל ארבע. אביו, ד"ר נחום סגל היה רופא, וכתוספת לפרנסת הבית הקימה אשתו, אסתר, בית מלון קטן, "מלון סגל". משפחתו של זאב הייתה בעלת ייחוס רבני נכבד, המגיע לר' ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר בליטא. בנערותו למד ד"ר סגל בישיבת וולוז'ין, והצטיין בלימודיו ובשקידתו בתורה (אגדה משפחתית מספרת כי הוא היה הדמות שניצבה לנגד בוגר אחר של הישיבה, חיים נחמן ביאליק, כאשר את שירו הידוע אודות "המתמיד"...). הבית שמר על מסורת ישראל, וזיקה עמוקה למורשת היהודית. זאב למד במסגרות דתיות, עד גיל שמונה עשר (לימים היה חוזר ואומר כי היה שמח אם יונתן בנו היה לומד אף הוא במסגרת החינוך הדתי, אף שבפועל - למרות שבידו היה הדבר - לא עשה כן. בהערת שוליים אוסיף, כי מאז יונתן השלים עשרת, שלא לומר מאות, מונים את החסר..). זאב חזר וסיפר זיכרון חד מימי ילדותו: המלמד אותו שכר אביו עבורו, מגיע לביתם גלוי ראש, וללא ספרים, מפחד הבולשביקים.

כך השתרשה בו הזיקה למורשת היהודית בכלל, ולתנ"ך בפרט. זיקה שתלווה אותו כל ימי חייו.

בשלב מסויים, בעקבות אורח במלון שבא ממנצ'סטר שבאנגליה, פנה זאב ללימודי הנדסת תעופה במנצ'סטר. לאחר הסמכתו החל לעבוד במקצוע זה, וכשפרצה מלחמת העולם השניה, התגייס לצבא הבריטי, לחיל האויר המפואר (ר.א.אפ = רויאל אייר פורס). שם התקדם כקצין, ועשה במקומות שונים בעולם (ובכללם, הודו ופקיסטן, שהיו אז חלק ממושבות הכתר הבריטי). 

זאב סגל, שלישי מימין בשורה הראשונה. קורס קציני חיל אויר הבריטי, ערב פרוץ מלחמת העולם השניה.

בשנת 1946, בעת שיונתן תינוק בן שנתו, עלתה המשפחה לארץ ישראל המנדטורית. זאב הגיע ארצה כקצין תעופה, לבוש מדי שרד ועטור מדליות. והארץ באותה עת, כידוע, מסוכנת לכל נושא מדים בריטי. משמר בריטי ליווה אותם אל בית המשפחה בתל אביב (בדרך מתחנת הרכבת בלוד לתל אביב, נשכח יונתן הקטן – הרפתקה ראשונה במסכת חייו של יונתן...).

זאב השתלב במהרה בתעשייה, וכאשר קמה מדינת ישראל היה זה אך ברור שהוא יצטרף לחיל האויר הישראלי. מומחיותו הגדולה הייתה בתחום התישמוש של המטוסים: הוא הצליח לפתח שיטות שקיצרו מאוד את תהליך החזרתם לשימוש של מטוסים שנפגעו. זו הייתה גם מומחיותו בחיל האויר הבריטי, שהצטיין בתהליך זה, דבר שהיה אחד הגורמים להכרעת המלחמה. הוא היה ממקימי שדה התעופה בתל נוף, ושימש כמפקדו של הבסיס כמופקד על צוותי הקרקע (בצמוד למפקד על הטייסות).

 .

גם אחרי פרישתו משירות פעיל היה זאב קשור מאוד לחיל האויר, והיה כעין היסטוריון צבאי של החיל. את מאמריו בתחום זה פירסם בביטאון חיל האויר.

מאוחר יותר, היה זאב ממקימי הכור, ועוד עסק בתחומי הנדסה שונים, עליהם זכה ב"פרס קפלן".

מומחיותו, ורגישותו הרבה לחשיבותו של הייעול בתעשייה, הביאו את זאב בשנת 1980 להגיש בג"ץ המורה לשר הפנים לחזור ולממש את הסמכות שבידו (כחוק מנדטורי מחייב) להורות על החלת שעון קייץ. הבג"ץ התקבל, ומאז יש לנו את שעון הקייץ. סיפורו של שעון קיץ בישראל עבר, לפני כן ולאחר מכן, טלטלות רבות (הנושא תואר בהרחבה בערך בויקיפדיה, לקריאה: לחצו כאן https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%A5_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

אך מעורבותו של זאב סגל ופסיקת בג"ץ בעקבותיה, נחשבת כאחד מציוני הדרך המשמעותיים בסאגה הזו. את מאבקיו להפעלת שעון קיץ ניהל זאב סגל מול שלושה שרי פנים: יוסף בורג, בסוף שנות השבעים. ואחר כך, נתן שרנסקי ואריה דרעי.

תרבות הספורט

זאב היה חסיד של הספורט העממי. הוא עצמו השתתף בכל הצעדות, המשחים ושאר פעילויות ספורט בישראל.

מחווה מתבקשת לציון פן זה בדמותו בא לידי ביטוי במפעל הספורט הגדול שיזם יונתן לזכרו, מירוץ גוש עציון ע"ש זאב סגל. במשך שנים רבות, מדי שנה בשנה, יצא מירוץ מיוחד זה (הגבוה ביותר בישראל, בגובה של מעל תשע מאות מטר מעל פני הים!) שמשך אליו אלפי משתתפים. למגינת הלב, ממשיך מפעל זה להתקיים, ללא ציון שמו של זאב.

רישומו של זאב סגל נטוע (תרתי משמע) גם בנווה דניאל: שדרת העצים לימין העלייה לנווה דניאל, ניטעה על שמו. למותר לציין כי הכתובת מכילה פסוק מהתנ"ך, מספר ישעיה אשר אהב. בחלקה העליון, מצד ימין מצוייר זאב. אף המלה זאב שבכתוב מודגשת. ואולם שמו המלא, זאב סגל, לא נזכר בה:

ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו את פרים... זאב וטלה ירעו כאחד... (ישעיה סה)

איש התנ"ך

איש חי רב מעשים היה זאב סגל ז"ל, אך עיקר המכוון במאמר זה מוקדש לזיקה הנפשית העמוקה של זאב לספר הספרים של עמנו, הוא התנ"ך.

כל ימיו עלעל בתנ"ך, גם בתוך עיסוקיו הרבים, ואולם נקודת תפנית בנושא זה היה בשנת העשור למדינה, בשנת תשי"ח (1958). בשנת היובל הזו התקיימו אירועים גדולים, אך גולת הכותרת לדעת רבים (בוודאי, לדעתו של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון) היה חידון התנ"ך הבינלאומי שהתקיים בירושלים. מי שזוכר את האירוע, אינו יכול שלא לשוב ולהיזכר במראה המדהים: מדינה שלימה הייתה רתוקה למקלט הרדיו. למחרת היום, עם זכייתו של עמוס חכם ז"ל, יצאו עיתוני המדינה בכותרות ראשיות על זכייתו בתחרות זו.

בעקבות האירוע הזה צצו-פרחו בכל אתר ואתר (במובן המקורי של המלה: מקום ומקום...) חוגי תנ"ך למבוגרים וצעירים, לוותיקים ולעולים חדשים. המשתתפים בחידון התנ"ך הפכו להיות גיבורי תרבות, ומושא לחיקוי (מבורך). התנ"ך שב והתנכח בארץ התנ"ך.

זאב הצטרף לגל זה, ועשה זאת במלוא המרץ. הוא למד במרץ את התנ"ך, כשהוא שוקד על דרכים ושיטות כיצד לייעל את לימוד התנ"ך, ולזוכרו טוב יותר. ספר התנ"ך שברשותו התמלא בהערות וסימונים שונים. הוא רשם לעצמו על פני מחברות רבות, פסוקי תנ"ך שאותם קיבץ לפי נושאים ושמות  ומושגים שונים.

בשלב מסויים החל ליצור חידות שונות, אותן פירסם במדור מיוחד בביטאון חיל האויר.

תנ"ך קורן

מספר שנים לאחר מכן, תחת העניין הרב שעורר התנ"ך, נפל דבר בישראל: יצא לאור תנ"ך קורן. לראשונה בתולדות הדפוס העברי, יצא תנ"ך שלם מוגה ומבורר בנוסח על פי המסורה, על ידי יהודים, ובירושלים עיר הקודש. שבחים רבים יש להרעיף על ראשו של אליהו קורן, מי שהגה וביצע את הרעיון עד השלמתי, כשהוא מעצב אות מיוחדת, גופן קורן, שכה מתאים לשמש כגופן בו יודפס התנ"ך. ולא כאן המקום לפורטם.

מהדורת תנ"ך זו התקבלה בהתלהבות רבה. מורי חותני ז"ל, רבי אליהו כי טוב, הגה לה חיבה יתירה. ספר התנ"ך הזה היה לספר שנלווה אליו תמיד. גופן זה אף שימש כבסיסה של מהדורת הגדה של פסח, סדר ליל פסח שערך חותני ז"ל, שהפכה לנחלת הכלל, לא במעט בזכות גופן זה.

בפתח מהדורת שנת תשכ"ה מובאים דבריו של קדיש לוז, יושב ראש הכנסת דאז:

על ספר התנ"ך הזה יושבעו מעתה ועד עולם כל נשיאי מדינת ישראל. עברנו תקופה של ממשלה זמנית, מועצת מדינה זמנית; ואף אנחנו יושבים עתה בבניין זמני של הכנסת. גם נשיאי ישראל הושבעו עד עתה על ספר התנ"ך במהדורה זמנית. מעמד זה הוא סמל להתגברותנו על מורשת זרים ושיבה למקורותינו.

זאב סגל הגה רעיון: להחתים את ראשי ממשלת ישראל על מהדורת תנ"ך קורן שברשותו.

תנ"ך מהדורת קורן של זאב סגל

ניתן לזהות את החתימות. משמאל, מלמעלה למטה: "חזק ואמץ! ד. בן גוריון";   מ. בגין; י. שמיר; ב. נתניהו; "רובי ריבלין. ירושלים". מימין, מלמעלה למטה: י. נבון; י. רבין; שמעון פרס; א. שרון.

גרפולוגים ישמחו לבטח לנתח את אישיותם של החותמים הכה-ידועים. אנו נסתפק בזוית-מבחן שונה: מיקומן של החתימות.

חתימתו של דוד בן גוריון פותחת. בן גוריון, כידוע, מזוהה מאוד כשוחר תנ"ך, ובתקופת כהונתו כראש ממשלה התקיים האירוע המכונן, חידון התנ"ך העולמי הראשון. את חתימתו הוא מיקם בחלקו העליון של העמוד, אך בצד שמאל. כך קרה, שהחותמים הבאים אחריו לא העזו לחתום מימין לו, אלא הנמיכו קומה, וחתמו בשורה מתחת חתימתו. בן גוריון הוסיף גם ברכה לזאב סגל, "חזק ואמץ!", ואיש מהחותמים אחריו, לא העז לנהוג כמותו, אלא הסתפקו בשירבוט שמם בלבד.
בעקבות בן גוריון נאותו גם האחרים לחתום. יונתן מספר כי בנימין נתניהו היסס בתחילה כשהתבקש לחתום על התנ"ך. "לחתום על התנ"ך?!" הוא תהה. אך כשראה את חתימתו של בן גוריון מתנוססת בראש, הוסיף את חתימתו (ומאז, חתם ביבי על הסכמים מהסכמים שונים, ועוד היד נטויה. יתן הבורא וחתימתו על התנ"ך, ספר הספרים, כתב הבעלות של עם ישראל על ארץ ישראל, תעמוד לנגד עיניו בבואו לחתום להבא על הסכמים הרי גורל ביחס לארץ ישראל).
את הרשימה חותם (תרתי משמע) הנשיא רובי ריבלין, המוסיף לחתימתו, כדרכו, את שם עירו, "ירושלים".