נווה דניאל שלי: אבד צדיק מן הארץ. הרב מוטי בן שושן ז"ל

אבד צדיק מן הארץ

הרב מוטי בן שושן ז"ל

א תמוז תש"פ, נווה דניאל

הקדמה

שבר השברנו. הרב מוטי בן שושן נלקח מאיתנו. קיוינו, ציפינו, ייחלנו כי יקום הרב מוטי ממיטת חוליו, וישוב וירעיף מחיוכו הטוב, ממאור פניו, מחכמתו, מתפילותיו, משפע מעשיו הטובים. ולא כך היה. ועתה ברחובות עיר מתנוססת לה מודעת קורעת-לב:

וליבנו עם זהבה והילדים, ועם ההורים והאחים, ועם הוריה של זהבה. כולם, ייבדלו לחיים טובים וארוכים. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. 

עוד רבות ידובר אודות הרב מוטי ז"ל: על מפעלו החינוכי, על מעורבותו הקהילתית, על תפילותיו, על מעשי החסד, על אהבת אדם-אהבת תורה-אהבת הארץ שלו, על תרומתו בהצלת חיים באמצעות מ.ד.א, ועוד ועוד.

כל בית נווה דניאל התעטף עצב, וגם הילדים אמרו פרקי תהלים לעילוי נשמתו.

דמעות עצב רבות נשפכו על מי שכה ידע לשמח ולהצחיק

עדלאידע תשע"ו (צילום: איירה ביג'ל)

אני עצמי, אבדל לחיים ארוכים, יכול לספר אודות הרושם העז שהותירו בי המפגשים איתו: על תבונתו העמוקה (לא ידעתי לפני כן כמה עמוק וחכם ורגיש הוא מוטי ז"ל) ועל משנתו החינוכית החכמה, ועל יראת ה' טהורה שהייתה בו. ועוד כהנה וכהנה. אך ביכרתי שחברים קרובים יותר וותיקים יותר, יבואו ויספרו אודותיו. על מנת שיהיה הוא בגדר "מי שנספד כהלכה".

וכאן הפנייה אליכם, חבריו-יודעיו ומכריו של הרב מוטי ז"ל לשתף אותנו בדברים שעמכם אודותיו. בחינת דברי הספד, לכבודו של הנפטר ולכבודם של האבלים.

הרב מוטי ז"ל במשרדו

לא הכל יכלו להגיע להלוייה, בשל מגבלות התקופה. ואולם באמצעות הזום - כך מספר שמאי אייזנמן - השתתפו מאות רבות (למעלה מארבע מאות!). ועוד רבים, שלא הגיעו אל הזום, השתתפו בליבם בנעשה.

קודם להלוויה פניתי אל ממלאת מקום רכזת התרבות שבמזכירות היישוב, רוחי הורביץ, והפצרתי בה שהכל יצולם, על מנת שיישמר וניתן יהיה לשוב ולראות את הדברים. היא פנתה לאיש חסד של אמת שבתוכנו, שמאי אייזנמן שיחיה, והוא אכן צילם את כל מהלך הפרידה מהרב מוטי ז"ל.

וכך, כל מעמד ההספדים ומסע ההלוויה והקבורה, עד רגב אחרון שנערם, צולם על ידי שמאי היקר (חברת "שמים"). ואי אפשר שלא להזיל דמעות עם הצפייה בסרט זה, ואי אפשר שלא לשוב ולהצטער על לכתו מאיתנו.  נכמר הלב למראה האבלים, למשמע דברי הסופדים, למסע אחרון אל מקום מנוחתו בתוך החשיכה הכבידה. חושך גדול היה שם. עצב רב שרר שם. תודה מקרב לב על הנצחת הדברים. להלן הקישור לסרט זה:  

hare/uuNFFunf8W1IUM_35GSPGYgdI6vvaaa82iQZrPVZmkzDrrEkHjLk5PevT_AWzp73?startTime=1592841026000

בתנאים הקשים ששררו במקום, לעתים קשה לשמוע את דברי הדוברים. עם זאת, נכון להתאמץ קמעא כדי לשמוע, ולו חלק מהדברים.

להלן סדר הדוברים והאירועים:

0:00-0:12 – התכנסות. הוצאת המטה אל הרחבה שלפני בית הכנסת.

0:12 – הרב ד"ר רונן בן דוד פותח, ומזמין את הרב בן שחר.

0:12-0:23 – הרב מתניה בן שחר, רב היישוב.

הרב בן שחר, הנחה את כל מעמד ההספדים, ההלויה, וסדר הקבורה. מתחילה ועד כלה.

0:23 – הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון.

0:35 – הרב משה בן אבו, רבה של שכונת גילה.

0:47 – הרב פרופ' יצחק ברנד, חבר קרוב.

0:49 – זהבה בן שושן, הרעיה.

0:57 – שירה לסרי, בת.

1:01 – תהילה זלוטניק, בת

1:02 – אוהד בן שושן, בן.

1:06 – קדיש

1:07-1:48 – מסע ההלויה,

1:49- הקבורה.

2:05 –  קדיש לאחר הקבורה

2:06 – הרב ד"ר רונן בן דוד, חבר קרוב.

2:13-2.20 – פרידה.

דברי ההספד של הרב מתניה בן שחר שליט"א, רב הישוב (עם הוצאת המטה):

דברי הספד של הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון:

לפני שבוע בדיוק באתי לבקר אותך. ואף שללמוד ממש כבר לא היה אפשר, אני דיברתי ואתה הקשבת. ודיברנו על מבטו של ירמיהו הנביא על תקופת המדבר. בדרך כלל אנו רואים אותה כתקופה קשה של דור קשה עורף, ממרים הייתם מיום דעתי אתכם. אבל הנביא ירמיהו מתאר לנו צד שני של התמונה: זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. אתה הקשבת, והשלמת את הפסוק.

אתה זכרת חסד נעורים, ולא התלוננת. ברכת ה' שגורה בפיך תמיד. וגם באותה שעה, כששאלתיך לשלומך, השבת: "ברוך ה'".

מיום שקיבלנו את הבשורה על מחלתך, הקפדתי להתעניין בשלומך מדי כמה ימים, ותמיד היו לי ערוצי התעניינות. הוספתי את שמך לרשימת תפילותיי.

מטבעי, אני מרגיש  במתח מסוים בין הצורך בהתעניינות לבין השמירה על הכבוד והפרטיות של המשפחה. יום אחד זה השתנה: בחול המועד סוכות האחרון, הגיעו לביקור מוטי וזהבה. ובשבילי זו הייתה התרגשות גדולה, והתחבקנו ממושכות [בימים ההם עוד היה אפשר]. מאותו מפגש יצאתי נחוש: אני שומר על קשר ישיר. והצעתי בהיסוס מה לקבוע לימוד מסודר פעם בשבוע במה שליבו חפץ.

שורש הקשר הזה, ניצניו, בתקופת היותך תלמיד בישיבה. גם אז ניכרה אהבת התורה שלך, ובעיקר אהבת אדם, החיוך והמסירות לכל דבר שניתן לעשות למען הכלל. בתקופה שניהלת את בית הספר, היה חשוב לך שהתלמידים יבואו להתפלל בישיבה. וקבוצת תלמידים באה במשך כמה שנים ליום לימוד בישיבה, לספוג אהבת תורה, ויראת שמים בהיכל התורה

ברוך ה', זכינו ללמוד בחלקו העיקרי של החורף מדי שבוע. הוא רצה לימוד בעיון, והוא רצה ללמוד ש"ס, והוא רצה ללמוד תורה ופילוסופיה. חברותות רבות לאורך השבוע,  סדר יום עמוס של לומדים שכולם לומדים עם מוטי. ומוטי, אוהב את כולם ומוקיר תודה לכולם. מי שביקש לראות אהבת תורה אמיתית, ומאור פנים של חדוות הלימוד וחדוות ההעמקה, בסברה הישרה, היה צריך להיקלע למפגש קצר של לימוד עם מוטי. עם הזמן, הריכוז וההתרכזות היו קשים, אבל השתדלנו להתמיד כמה שאפשר, בשבילי, השעה הזו היתה אוצר מיוחד. ובשבילו, קשה לתאר.

 כל מפגש כזה חיזק אותי, ואני יודע שחיזק גם אותך.

אהבת האדם שבך, עינך הנטויה לטובה על כל מי שטיפל בך, מי שעזר, וסייע ותמך.

רבן יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו: "צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם". והם מנו: "עין טובה, חבר טוב, שכן טוב, הרואה את הנולד [ היא מידת האיפוק וההתבוננות, לבחון היטב את השלכות המעשה], לב טוב"

 וכולם נתקיימו בך:

 "עין טובה" – כמה עין טובה היתה בך: על חבריך, תלמידיך, שכניך, משפחתך וכל מכריך.

"חבר טוב" – יעידו על כך כל החברים הטובים שכל כך אהבו אותך, ובערב שהתקיים כאן כערב הודיה לכל החברים הטובים לפני כמה חדשים.

"שכן טוב" – אין פעם שבאתי לבקר וללמוד שלא היה שם שכן אחד או שניים.

"רואה את הנולד" – כמחנך המוסר את נשמתו כפשוטה לתלמידיו ותלמידותיו, בארץ ובחו"ל, בקשר כל כך חם ולבבי. רואה בעצמו את הנולד ממעשיו, ומראה לתלמידיו כדי להורותם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון.

ומעל כולם, "לב טוב "שכולל הכול – הלב שלך,היה ענק בטוב שנבע ממנו. הוא לא היה רק מאגר של טוב, הוא נבע טוב. ואין ספק שמקצת מכל זה בא לידי ביטוי בהתגייסות הכל כך רחבה   במהלך ימי מחלתך.

כמה היית גאה במשפחתך – בבנותיך, באוהד המסור, ובנכדים ששימחו אותך מאוד. כמה אהבה הרעפת עליהם, והם השיבו לך כמידתך במסירות אין קץ. אכן, יש לך במה להתגאות, הקמת יחד עם רעייתך המסורה, זהבה, תיבדל לחיים טובים וארוכים אמן, משפחה מיוחדת מסורה אוהבת ותומכת.

אמרו חכמים: אין האיש מת אלא לאשתו. מי שראה את המסירות של זהבה, בדאגתה למוטי, ולכל פרט קטן של הטיפול בו, אינו יכול שלא להתפעל מעוצמת הזיקה והאהבה, של רעים האהובים, ומן האישיות העוצמתית של זהבה.

בתפילה ליושב במרומים: שיתן לך כוחות לעמוד בכל הקשיים, וכוחות גדולים של חיים להמשיך להוביל את המשפחה הנפלאה שלכם קדימה, לאור אישיותו הגדולה, בשובע שמחות.

בלע המוות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים.

דברי הספד של הרב פרופ' יצחק ברנד:

דברי ההספד של הרב ד"ר רונן בן דוד (לאחר הקבורה), דברי פרידה:
בפרשתנו נקרא על אפר הפרה האדומה, המטהר את הטמאים, ובה בעת מטמא את הטהורים. התנהלות תמוהה זו נרמזת בלשון הפסוק "זאת חוקת התורה". חוקה כתובה בסלע אך כולה גזרת דיין האמת. שנתן לנו חיים וגוזר מוות. אפר שנמהל במים חיים כדי להזכיר עד כמה מלאים החיים, ועד כמה שבירים הם.

ואנו, העומדים כאן, מקבלים גזרת 

בורא עולם בשתיקה, בתמיהה, בבלבול גדול ובכאב שאין לתארו. רואים, אך מתקשים להאמין למראה עינינו.

מתוך הבלבול הזה, עולות בראשי תמונות משותפות. ורבות הן עד מאוד. ומלוות אותי בכל כך הרבה הקשרים. כמעט שלושה וחצי עשורים של חברות מימי ישיבת הר עציון, דרך תחילת שנות הנישואין שלנו בדירות הכולל באלון שבות, ושנים כה רבות בנווה דניאל.

תמונה ראשונה, בסלון דירתנו בסעודת פורים תשנ"א. שעות לא רבות לאחר תום מלחמת המפרץ. תקופה שהיינו בה לא מעט ביחד, מנסים להרגיל את שירה שלכם ואת יהונתן שלנו לשהייה בממ"ט בחדר האטום, ללא הצלחה יתרה. ואתה, בחיוך שתמיד היה נסוך על שפתיך, משעשע על ברכיך את שירה באחת ואת יהונתן בשנייה. והרגע הזה, שהונצח בתמונה, היה כל כך מאפיין: את הביטחון שידעת לתת סביבך, את היציבות המיוחדת שלך, את האהבה האינסופית שהייתה מנת חלקך תמיד, ולא פעם גם הייתה מדבקת...

תמונה שנייה, בבית הכנסת הספרדי בנווה דניאל. דיון על בקשתי ממך להיות חזן בראש השנה. ואתה מסביר שבשביל להיות שליח ציבור צריך אדם שהציבור רוצה בו, ואני מנסה שוב ושוב להסביר לך שאני מסכים, ואתה האיש. ואז, ברגע אחד של כנות עמוקה, אתה מתבונן בי בעייני תם ושואל: באמת? אני? ואני אומר לך: כן מוטי. גדלת. אתה האיש. אותך ממש רוצים. ומאז כבר לא סירבת. ובראש השנה האחרון, עת עמדת בתפילה בקול ענות חלושה בליל ראש השנה, ציבור שלם התכוון בתפילה יותר מהרגיל. וגם שמח לראות שלמרות שהעוצמה הווקאלית הכל כך מיוחדת שלך כבר לא הייתה שם, המנגינה נשארה אותה מנגינה. וברור לי שבעולם שכולו טוב אליו אתה הולך כעת, ישמחו לשמוע את תפילתך מלאת החן, החסד והרחמים.

תמונה שלישית, במטבח. אהבה משותפת של שנינו. בינינו מוטי, עם מי עוד מחבריי אני יכול ללמוד מחשבה והלכה בעומק, וגם לגלגל בדיחות על הטכניקה יוצאת הדופן של איינסלי לחיתוך עגבניות שרי? לחלוק לימוד מלא משמעות בפרק תהלים שהעלה בך תהיות תוך כדי קריאתו עם הילדים בבית הכנסת בשבת בצהריים, וגם לקבל תזכורת שטיפת כמון מקפיצה את הטחינה לגבהים? יש אנשים שצריכים לעמול קשה על שילוב של קודש וחול. אצלך זה תמיד הדהים אותי כמה בטבעיות אתה מחבר שמים וארץ עם מנעד כל כך רחב של טעמים.

תמונה רביעית, הודעות ווצאפ. איכשהו, אתה וגם אני הצלחנו להתבטא בצורה ישירה יותר דווקא שם. קצת חזרתי לקרוא הודעות. אחת צדה את עיני במיוחד. כמנהגך בשיח בינינו, בלי גינונים מיותרים, כמה ימים לאחר האבחון של מחלתך הארורה, כתבת לי "איך מתחילים בירור אמיתי בשאלה מה ה' יתברך אומר לי בניסיון הזה?". אני זוכר שאמרתי לעצמי, שלא עת התפלספות מחשבתית היא. הקלטתי מה שהקלטתי בזיקה לדברים שאמר ר' נחמן באחת מתורותיו. ואתה הקשבת, פעמיים, וכתבת "תודה על הדברים המדויקים והישירים... שמח בך ואוהב אותך, חבר אמת". תמיד התרשמתי מהכנות האמונית העמוקה שלך, מהצדיקות של ממש, מהיכולת לשאול ובה בעת לקבל את הדין ולהצדיק אותו. ובצד זה, גם אני מוטי היקר. שמח בך, אוהב אותך וגאה לומר שאתה לי חבר אמת. טרם הגיע הזמן לדבר על זה בלשון עבר מבחינתי.

תמונה חמישית, חברותא משותפת. היו לנו כמה כאלה. לפני שנים רבות כל כך למדנו בכולל הלכה הלכות אבלות בחברותא. אני זוכר עד כמה הערנו לעצמנו מפעם לפעם שהלימוד חשוב אך בעזרת השם כל כך רחוק מאתנו. והנה אני כאן, עושה את הבלתי יאומן ומנסה להספיד אותך ואתה רק בן ב"ן שנים. מי היה מאמין אז בחברותא???      וגם חברותא אחרת. לאחרונה יחסית. ביקשת שנלמד 'מורה הנבוכים' לרמב"ם. זכרת שהתחלנו לפני אי אלו עשרות שנים ואמרת שעכשיו אתה באמת נבוך. לא היה לך קל. באחת הפעמים פרכסת וזה היה כל כך קשה ומתסכל לראות זאת. אבל לא וויתרת על הניסיון הכנה לסדר את המבוכה. לא לפתור אותה. אמרת כבר אז, לפני כמה וכמה חודשים, שכנראה לא נדע מה הפתרון, אבל זה לא פותר אותנו מלדייק את התחושה של המבוכה. ואני, שמשום מה תפסת ממני לא פעם כמורה שלך, חוויתי שוב את החוויה העצומה בלהיות תלמיד שלך. פשוט להיות שם כשאתה שואל, במילים שלך, במנגינה שלך, בחיוכים המדהימים שלך, ולבסוף גם בשתיקות הרועמות והנוקבות שלך.

תמונה אחרונה, זום בערב פסח האחרון. לקחת על עצמך ללמוד מסכת יבמות במסגרת לימוד הש"ס היישובי שהובלת מדי שנה ביד רמה ובנועם הליכות, אך לא הצלחת לסיימה בעצמך. פתחתי גוגל דוקס ועשרות אנשים ונשים שמחו להירתם למשימה. ואז, בערב פסח, זום משותף של סיום מסכת. בימי הקורונה הכבדים בהם נגזר עלינו שלא לבוא לראות אותך, שמחנו כל כך ללמוד לכבודך, לימוד שהוא שלך ומשלך.

וכך מוטי חברי היקר והכל כך אהוב, כך אזכור אותך. אוהב השם בכנות, אוהב אדם, מחבר שמים וארץ, חומר ורוח, חפץ באמת בטובת אחרים, גומל חסדים בנגלה ובנסתר, חסד של חיים וחסד של אמת, בעל עוצמות אדירות, ישיר, כנה ואוהב חיים. כל כך אוהב חיים. חשבתי שאת המנגינה שלך אי אפשר להפסיק, ואני מאמין שהיא תמשיך להתנגן בהקשרים ובמקומות רבים ממה שאנחנו כאן יכולים להעלות על דעתנו.

יהי רצון שתהא מנוחתך עדן. שתהיה מליץ יושר על בני משפחתך האוהבים, על הוריך ועל כל מי שרצית אי פעם בטובתו, ורבים המה עד מאוד.

ואתה לך לקץ, ותנוח, ותעמוד לגורלך לקץ הימין

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

שולי מועלם-רפאלי כותבת בפייסבוק:

הרב אברהם סתיו כותב בפייסבוק:

יום אחד ישבתי בבית המדרש ולמדתי ומישהו, שאיני מכיר, טפח לי פתאום על השכם.

אני מוטי בן-שושן, הוא אמר, בחיוך רחב, כובש, הבת שלי לומדת אצלך, ורציתי לומר לך כמה זה משמעותי עבורה; כמה אנחנו מעריכים את העשייה שלכם; אתה עושה עבודה נהדרת! זהו, תמשיך ללמוד, אני לא אפריע לך.

צריך להיות מורה כדי לדעת כמה מילים כאלו נדירות ויקרות; כמה הן מחזקות ונותנות כוח להמשיך.

וכמה זה עצוב שהאיש היקר הזה נפטר היום.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.