רבי לוי יצחק מברדיצ'ב
סיפורי זליחוב (עיר רבנותו השניה)
א.
רבנות זליחוב
בשנת תקכ"ה נתקבל לקהילת זעליחוב על מקום הגאון ר' נפתלי הירץ
מרגליות בהגאון ר' אביגדור מרגליות, חתן הר' הירש וויטשס מאפטא המובא בשו"ת
"נודע ביהודה" חלק אבן העזר סימן מא. בשם בן דודתי, כי אבי ה"נודע
ביהודה" הר' יהודה היה בן הר' הירש וויטשעס.
תפארת בית לוי, עמ' 4.
ב.
ברכת כהנים ביום טוב שחל בשבת
הרב הקדוש מבארדיטשוב זצ"ל היה אב"ד בזעליחוב כמה שנים קודם
שנסע לבארדיטשוב, ותיקן כמה תקנות בעיר.
אחת מהתקנות היתה שבאם יום טוב חל בשבת – לא יעלו הכהנים לדוכן.
ואמר: שזוהי סגולה שלא תשלוט שריפה בעיר. ואפילו אם ישרוף בית אחד, לא תלך
השריפה הלאה.
וכן נהגו הרבה שנים. וכשנתקבל אב"ד אחר, שינה המנהג של ברכת כהנים,
וצוה שיעלו הכהנים לדוכן ביום טוב שחל בשבת, באותה שנה פרצה שריפה גדולה בזעליחוב,
ונשרפה כמעט כל העיר, וגם הבית המדרש נשרף עד היסוד. מני אז חזרו ותקנו שוב שלא
יעלו הכהנים לדוכן בשבת, שלא לשנות מהמנהג שתיקן הרב הקדוש מבארדיטשוב זצ"ל.
דברי פניחס, עמ' צז. מתוך ילקוט
קדושת לוי עמ' רמט.
ג.
חסידי
זליחוב
...בקהילת מעזריטש השתדך הרב ר' יחזקאל נתן עבור בתו חיה מינדל עם הרב
ישראל איסר בהרב בנימין בינש ממעזריטש, על ידי השתדלות זקינו המגיד ר' בעריש
מלובלין. כי שם החלו להיות חסידים מזעליחוב מבעל "קדושת לוי", על ידי
דודי זקני הגאון הקדוש מורנו ליבש בר' משה פרץ מלוברטוב.
והביא הרב בנימין בינש את המגיד מלובלין לשם, לדרוש נגד התפשטות החסידות.
ועשה בחתימת יד כל בני העיר כי לא ישכירו קלויז לחסידי זעליחאוו. אבל אחר שבא הרב
איסר לפרשיסחא, נעשה תלמיד ל"יהודי הקדוש". וכשחזר למעזריטש אחר מות
אביו, נעשה כל קרוביו מקורבים לחסידות. ובבית אביו, שם היה הקלויז. והמגיד מלובלין
אמר לאביו שבנו יהרוס כל בנינם.
עד כאן לשון הרב הקדוש מסעראצק.
אהל נפתלי, עמ' 120.
ד.
לסבב בכפרים בחנוכה
הרב הצדיק, בוצינא קדישא, המפורסם מרן ר' יחזקאל מקאזמיר זצוקללה"ה
ישב פעם אחת בסעודה עם אנשי שלומיו ביומא דהלולא של רבינו הגאון הגאון הקדוש
זצוק"ל מבארדיטשוב.
ושאל הרב הקדוש ר' יחזקאל לאנשי שלומו: "אם יש בכאן איש שהכיר את
הקדוש מבארדיטשוב?"
וחיפשו ולא מצאו רק איש זקן אחד עני מזעליחאוו. וצוה הרבי מקאזמיר להביאו
אליו. וכאשר בא העני, שאל אותו הרב הקדוש: "אם הכתרתם את הקדוש מבארדיטשוב,
אשר היה מקודם רב אב"ד בעירכם זעליחאוו?"
והשיב העני: "רבי, בטח אתם סבורים את הרבי ר' לוייצחק. אני הכרתי
היטב את ר' לוי יצחקיל. ואני אספר לכם מעשה נפלאה שעשה עמי בעצמי, בעת שיה
אב"ד בזעליחאוו.
דרכו בקודש היה לסובב על הכפרים לקבץ מעות בהשבוע של חנוכה לצרכי עניים.
ואני הייתי דר אז בכפר סמוך לזעליחאוו. ובא הרב ר' לוי יצחקיל אצלי לעת ערב, ונתתי
לו הנדבה. ורצה לילך לביתו, אבל החושך כסה את פני הארץ. וגם קור גדול היה אז. אי
לזאת ביקש ממני מקום ללון בביתי.
והשבתי לו: שאני מרוצה לזה, רק אין לי שום מקום, כי אם באופן שישן עמי
במיטה אחת. וגם זאת היה באופן שישן אצל הכותל, כי בשום אופן אינני יכול להניח אצל
הכותל, רק אל פני הבית.
והשיב לי הרב: שהוא מרוצה לזה.
והניח לו לישון אצל הכותל, ועששית קטנה היתה דולקת כל הלילה.
וכאשר הרגיש הרב שנרדמתי קצת, תיכף יצא מהמיטה והלביש את עצמו. והלך בבית
כל הלילה, אחת הנה ואחת הנה. ודיבר ונהם כדבורה. ואני לא יכולתי לישון כל הלילה
מחמת נהמותיו. ונתתי תודה כאשר בא הבוקר והרב ר' לוי יצחק נסע לביתו.
ויהי אחרי זה, בין פסח לשבועות, הייתי אצל האדון שלי. ואמר לי שלא ישכיר
לי עוד הפאקט [=חכירה], מחמת שאיני משלם הראטעס [=דמי חכירה] בזמן הראוי. וגם החוב
שאני חייב לו איזה מאות זהובים, אראה ליתן לו תיכף. ואעזוב את דירתי משם, וישכיר
לאיש אחר. ואם לא אעשה כן, ישים אותי במשמר.
וראיתי שלא טוב הדבר. התיישבתי בדעתי: אני עשיתי טובה להרב ר' לוי יצחק,
שהנחתי לו לישון עמי במיטה אחת. וגם הנחתי לו להיות אצלי כל הלילה. ואני יודע שר'
לוי יצחק הוא צדיק. לכן אלך אליו, אפשר יעשה לי טובה בזה.
וכן עשיתי. ובאתי אליו וסיפרתי לו כל הנזכר לעיל. וציוה לי להביא בוגין
[=גליון נייר] חדש וחלק. והוא היה דר בדירה אחת, וגם פתח היה נפתח מהדירה לקאמיר
[=חדרון]. ולקח הרב ממני הנייר, והלך להקאמיר, ושהה שם כמו רבע שעה. ויצא מהקאמיר
ונתן לי הנייר בחזרה, רק שנתן לי מכופל, כמו מכתב. ואמר לי: "לך להאדון, ותתן
לו הפתקא הזו".
וכן עשיתי, והלכתי אל האדון. ובדרך התיישבתי בדעתי: "הלא לא ראיתי
אצלו שום דיו וקולמוס. וגם בהקאמיר חושך הוא, כי אין עשוי שם שום חלון. ואם כן,
איך כתב? ואפשר שלא כתוב בו כלום? כלום אראה מה בתוכו?"
ונטלתי הנייר ופתחתי אותו, וראיתי כי הוא חלק כמקדם, ואין בו שום כתב.
ונשתוממתי על המראה ורציתי לילך אל הרב ולאמר לו: "מה עשיתם? הלא כאשר אתן
הנייר החלק הזה להאדון, יראה שאני מהתל בו, ויהרוג אותי תיכף בקנה השריפה?!"
אולם אחרי שובי נחמתי, כי בוודאי איש ירא אלהים וצדיק כזה, לא יסכן אותי.
ומסתמא יודע מה הוא עושה. והלכתי בכח אמונה זו להאדון.
וכאשר באתי להאדון, נתתי לו הנייר. ונטל האדון
הנייר ופתח אותו. והתחיל לקרוא בו כאדם שקורא באיגרת. ואני לא ידעתי מה קורא, כי
לא שמעתי חיתוך אותיות, רק קול קריאה בעלמא. וכאשר הפסיק מלקרות אמר לי האדון:
"תדע שנתיישבתי בדעתי, הלא כל הפאקטערס [=חוכרים] אינם אנשים נאמנים, ולמה לי
ליקח אצלי אנשים חדשים, אולי יהיו גרועים יותר ממך? טוב וישר אצלי שאתה תשאר אצלי.
והמעות המגיעות ממך, אני נותן לך במתנה. רק שמהיום והלאה תשלם לי הראטעס בזמן
הראוי".
ופטרני לשלום.
והלכתי לביתי בשמחה, ונטלתי גבינה וחמאה והלכתי
להרב ר' לוי יצחק ליתן לו מתנה ותשואות חן עבור זה. וכאשר הלכתי אליו, פגעתי אותו
שעומד בפרשת דרכים וממתין ומצפה על ביאתי. סיפרתי לו כל המאורע.
וכאשר שמע זאת, אמר לי בהתלהבות, בזה הלשון:
סערצי לעב [=לבי, לבבי], אמור לי האמת. מה עשית בהמכתב קודם שהגיע ליד
האדון?"
אמרתי לו שפתחתי אותו בדרך, כנזכר לעיל.
אז השיב לי באנחה רבה: "אוי, מה עשית?! הלא
היה יכול להיות הפאקט אצלך לאחוזת עולם, לך ולבניך ולבני בניך על ידי המכתב הזה.
ובמה שפתחת אותו על הדרך והבטת בו, קלקלת דבר הזה!"
כן סיפר הזקן הזה לפני מרן הרב הקדוש ר' יחזקאל,
הרבי מקאזמיר.
התגלות הצדיקים. התגלות הצדיקים
(מהד' נגאל), עמ' 90-87. משם הועתק (בשינויים לשוניים קלים) לעשר אורות, מערכת ג,
סי' לט.
ר' לוי יצחק, סיפורים (נגאל),
אות נו. "הצלת יהודי בזכות מכתב", עמ' 120-117
ה.
חסידים ומתנגדים לר' לוי יצחק
בזליחוב
והנה תהלוכותיו ודרכיו בקודש נפלאו מאוד
בעיני אנשי עיר זעלחוב. וכאשר ידוע שהיה מלא רשפי אש שלהבת יה, ובפרט בעת עבודתו
ותפלתו, התעצם בהתלהבות גדול ונורא עד למאוד, וצעק בקול רם ממעמקי לבבו הטהור, אשר
נמס לב כל שומע.
ורבים השיב מעוון, כי בראותם תפארת
קדושתו איך הוא דבוק ומקושר תמיד לחי עולמים, ותורתו ועבודתו הם חייו ותענוגיו, אז
נשרשה אהבת ה' גם בלבם.
וצדיקי הדור אמרו שיש בו נשמת התנא ר'
עקיבא, שאמרו עליו (ברכות דף לא) "כשאדם מניחו בזויות זו, מצאו בזויות אחרת,
מרוב הכריעות והשתחואות. וכמו כן היתה עבודת הרב הקדוש ר' לוי יצחק, כידוע
ומפורסם.
תפארת בית לוי, עמ' 8-7.
ו.
איגרת ר' אלימלך מליזנסק
חכמי הדור אשר ידעו והכירו רום ערכו,
המה ראו כן תמהו, איך ירהבו אנשים בנפשם עוז, לחלוק עליו ולצערו בחנם.
והרב הקדוש בן ה"נועם אלימלך"
כתב להם תשובה על שאלתם זאת בפקודת אביו הרב הקדוש מליזענסק.
וזה לשונו הקדוש: "גי"ק
[=גלילות יד קדשו] הגיעני, ושם נאמר לשאול את פי הקדוש אדוני אבי ומורי נ"י
וכו' נידון המחלוקת שנתעורר בעו"ה על הרב האי גאון החסיד המפורסם האבד"ק
זעלחאב נ"י.
שאלתי את אדוני אבי מורי ורבי נ"י
והשיב לי: 'מה זה חידוש אצליכם? כבר היה לעולמים דברים כאלו. מצינו אברהם אבינו
עליו השלום שהפיל אותו נמרוד לכבשן האש וכו' אהא על המבוכה הזאת. ראה עם מי
מתקוטטים. אהל על נפשינו. בודאי אלולי זאת, אין כל אומה ולשון היו יכולין לשלוט
בנו מחמת גודל התפלות שלהם במחשבות קדושות" וכו'.
עיין שם, כי העתקתי רק הנוגע לענינא.
תפארת בית לוי, עמ' 5.
ז.
ר' ארעלא מזליחוב: קבלת גלות
בזעלעחוב היה גם כן רב אחד, היה נקרא ר'
ארעלע זעלעחעווער. והיה קצת הקפדה מהבארדיטשווער שהיה מקודם רב שם לרב, מזה לזה.
ואמר הבארדיטשווער: "שני תלמידי
חכמים וכו' אחד מת ואחד גולה", אני מקבל עלי גלות.
ונעשה רב בבארדיטשעוו, ור' ארעלע נפטר
לעולמו.
כתבי ר' יאשע שו"ב, עמ' קכה.
ח.
ר' אשר מסטולין: קבלת גלות
כשהיה הברידטשובער זצוק"ל רב
בזעליחאוו, ואז היה דר שם גם הרב הקדוש ר' אשר זצוק"ל מסטאלין, ולא היו נוחים
זה לזה.
ואמר הסטאלינער: "שני תלמידי חכמים
שאינם נוחים זה לזה, אחד גולה" וכו'.
ועקר הסטאלניער דירתו מזעליחאוו, ותקע
אהלו בסטאלין.
וראה הברדיטשובער כי תפלתו אינה עולה
למעלה, ולא ידע מה זאת. ופעם בקדושת "כתר" עשה הבארדיטשובער עליות נשמה,
וראה שר' אהרן הגדול זצוק"ל מקארלין והרב הקדוש ר' שלמה זצוק"ל מקארלין
אינם מניחים תפלתו לעלות למעלה השמימה, וזורקים תפלתו למטה.
ושאל להם: "מדוע אתם עושים לי
ככה?"
והשיבו לו: "איר האר גיטשעפיט מיט
אונזער שווארץ אפיל פון אויג" [=התעסקת עם בבת עיננו]
וכתב הבארדיטשובער מכתב להרב הקדוש
לסטאלין, וכתב לו בזה הלשון: "נעניתי לך, מחול לי".
ספרן של צדיקים, מערכת לג, אות כ, עמ' נו. מהד' בני ברק תשנ"ח, עמ'
מד-מה.
ט.
ר' עזריאל מייזליש
הגאון החסיד ר' ליפא ביק זצ"ל, רבה של מאהלוב (מאגילוב) סיפר על
התקרבותו של הגאון הקדוש ר' עזריאל מייזליש זצ"ל (בעל "תפארת
עוזיאל" על התורה ו"מנורה הטהורה" על הלכות שבת, ועוד) אל המגיד
הגדול ממעזריטש זיע"א.
ר' עזריאל ישב אז בעיר זעליחוב כשכיהן שם הרב הקדוש ה"קדושת
לוי" זיע"א. והרב עזריאל היה קצת ממתנגדי רב העיר, שהיה נמנה על תלמידי
המגיד. פעם, כשנשא הרב הקדוש ר' לוי יצחק דרשתו לפני הצבור בשבת הגדול או בשבת
תשובה, ובשעת הדרשה רעדו חלונות בית המדרש מן הריתחא דאורייתא, והנה לקראת סוף הדרשה, קם ר' עזריאל וסותר את
דרשת הרב מדברי תוספות מפורש. ואילו הרב דמתא, במקום לעמוד ולהתווכח עמו, הוריד
טליתו וירד מן הבימה. כמתכוון לומר, ניצחוני.
ר' עזריאל התפרנס מחנות שהחזיקה אשתו, והוא ישב כל היום על התורה ועל
העבודה. אולם כשהוצרכו לסחורה חדשה, לא יכלה אשתו ללכת לקנות, ואז נאלץ ר' עזריאל
בעל כרחו לנסוע למרחקים, והצטרף לחבורת נוסעים עם עגלה הרתומה לסוסים.
ר' עזריאל היה מיצר על ביטול תורתו, ולכן התחיל לשוחח עם אחד הנוסעים שישב
לצדו בדברי תורה. והיות שלא ידע אם שכנו הוא בר הכי, החל לדבר על איזה פסוק בתורה.
וכשראה שהיהודי מבין, נכנס עמו לענינים יותר עמוקים. וכשראה שגם בכך הוא מבין,
העמיק יותר. וכך העמיק יותר ויותר, עד שכאשר היהודי פתח את פיו לדבר, לא היה יכול
ר' עזריאל לעמוד על עמקם של הדברים.
ר' עזריאל נהנה מאד מזה שנפגש עם אדם גדול בתורה כמו האיש הזה ומשיחתו, עד
שלא חש בדרך הארוכה שנסעו בהעגלה. וכך עברו כחמש ושש שעות, עד שהגיעו לפרשת דרכים,
אשר הוצרך ר' עזריאל וגם אותו היהודי להחליף העגלה ולנסוע כל אחד לדרכו.
"קשה עלי פרידתכם", אמר ר' עזריאל אל האיש, ושאלו לאן הוא נוסע.
והשיב היהודי: "לרבי".
ותמה על זה ר' עזריאל: "מה, לכבודו יש רב?"
וענה האיש: "כן, במעזריטש".
ושכח ר' עזריאל את מטרת נסיעתו, ואמר: "אם לכבודו יש עוד רבי, אזי
הנני רוצה להצטרף אליו ולהכיר את רבו". ונסעו שניהם למעזריטש.
כשהגיעו לשם, היה הכל סגור ומסוגר, ולא נתנו לאף אחד ליכנס אל המגיד
הקדוש. אך כשראו את היהודי האורח, נפתחו לפניו כל הדלתות, כי היה זה לא אחר מהרבי
ר' אלימלך מליזענסק זיע"א.
כשראה המגיד הקדוש את הרבי ר' אלימלך, חיבקו בחביבות, והחל לחקרו על מצב
בריאותו ועל מצב בני ביתו. אחר כך החל לשאלו בעניניו הרוחניים, על סדר לימודו ועל
סדר תפילתו לכל פרטיהם. כשגמר לחקרו, שאל המגיד: "מיהו היהודי שעומד לידך?"
והשיב לו הרבי ר' אלימלך: "זהו יהודי הגר בזעליחוב".
ושאלו המגיד: "אם אתה מזעליחוב, הנך בודאי מכיר את ר' יצחק'ל
שלי".
והשיב ר' עזריאל: "בודאי, הוא הרב שלנו".
ובכן, החל המגיד לשאול על בריאותו ועל מצבו, ועל מצב בני ביתו לפרטי
פרטים. ואחר כך שאל על מצבו הרוחני, מתי הוא מתפלל, מתי הוא לומד, ומתי יש לו
שיעורים עם תלמידים, ומתי הוא דורש. ור' עזריאל ענה לו על כל פרט ופרט.
ואז שאל ממנו המגיד: "האם אתה שומע ממנו תורה?"
"כן", השיב ר' עזריאל.
והמשיך המגיד לשאול: "האם אתה יכול לחזור על דבר ששמעת ממנו?"
והתחיל ר' עזריאל לחזור על הדרשה האחרונה ששמע ממנו. ר' עזריאל היה גאון
בתורה, וידע למסור הדברים כראוי. ובכל קטע מהדרשה שאמר ר' עזריאל, יצא המגיד
מכליו, והחל להתלהב ולומר: "יהודים, בואו ותשמעו תורת אמת. אוי, תורת אמת,
תורת אמת!"
ואילו ר' עזריאל חשב בלבו: "האם זו תורת אמת? הלא הפרכתי את כל הבנין
מדברי תוספות מפורשים!", אך בכל זאת המשיך לומר כל הדרשה, והמגיד לא הפסיק
מלהתפעל.
כשסיים הדרשה, ושמע שהמגיד שוב חוזר להתפעל ולומר שזו תורת אמת, לא היה ר'
עזריאל עוד יכול להתאפק, ואמר: "הרי התוספות במפורש אומרים אחרת!"
ושאל המגיד: "איזה תוספות?"
והראה לו ר' עזריאל את דברי התוספות. אולם המגיד ענה לו: "אינך יודע
הפשט בדברי התוספות", והראה לו שתיבה אחת שהרב עזריאל קרא אותה מלמטה, אם
קוראים אותו מלמעלה, אזי מתהפך כל הפשט, ולכן טעה ר' עזריאל בהבנת התוספות.
והתחיל ר' עזריאל לתמוה: "ולמה אם כן, לא ענה לי הרב לוי יצחק תשובה
זו?"
והשיב לו המגיד: "מה החכמה בדבר לענות לך, זה לא מה שהוא צריך ללמוד
אצלי – עבודתנו היא, לדעת מהו האמת והצדק. ודי בזה לדעת שהקושיא אינה קושיה, ומה
בכך שהשני יסבור שאני טועה ויחשוב שאיני יודע".
בלשון חסידים תתקדש, עמ' שג-שה.
מתוך נחלת פנחס עמ' מא: "הגאון החסיד ר' ליפא זצ"ל, רבה של מאהלוב
סיפר... מפי הגאון החסיד ר' חיים פנחס דרבמדיגר זצ"ל אבד"ק וואשקוביץ,
ששמע מהנזכר לעיל.
י.
עם המגיד מקוזניץ: בזכות מעיל הפרווה
טרם שנתפרסם שם הרב המגיד הקדוש [מקוזניץ] ז"ל בעולם, היה עני גדול
ומסובל בדחקות רב. ונסע להרב הקדוש ז"ל מבארדיטשוב, שהיה אז משכנו בעיר
זעליחוב, והתנצל לפניו, וסיפר לו את גודל עניו ורב דחקותו.
ויהי כאשר נתפרד לשלום מאת הרב הקדוש בעל "קדושת לוי", הלך
ללוותו מעט. והיה אז בימות החורף, והיה קור גדול מאוד. והרב הקדוש בעל "קדושת
לוי" הלך ללוותו החוצה באותו מלבוש דק שהלך בחדרו החם, והיה נראה שהלך ללוותו
רק מעט, עד לפני פתח ביתו. והרב המגיד ז"ל היה לבוש באדרת שער, כדרך הולכי
דרכים בימות הקור.
וכאשר באו לפני פתח הבית, היה קשה לפניו פרידתו, ולוה אותו עוד מעט. ושוב
היה קשה לפניו פרידתו, ולוה אותו עוד מעט. ואמר להרב המגיד: "אבקש אתכם
שתשאילו לי את האדרת שער, כי קר לי מאוד".
והרב המגיד לא היה חושש על נפשו, והשאיל לו האדרת שער שלו, והוא נשאר
במלבוש דק שהיה לבוש תחת האדרת שער. ולוה אותו אחר כך עוד כברת ארץ. עד שהרב המגיד
היה כמעט קרוב לסכנת נפשות מחמת הקור.
וכאשר הרגיש הרב הקדוש בעל "קדושת לוי" שכמעט קרוב המגיד לסכנת
נפשות, אז הסיר מעליו האדרת שער והחזירו להרב
המגיד ז"ל, ואמר לו בעת החזרתו: "ר' ישראל'כין, לאז אייך שוין
זיין ווארעם". ומאז והלאה נתפרסם הרב המגיד בעולם, והיה לו כל טוב.
עשר אורות, מערכת ה, אות כח.
מתוך מכתבו של ר' צבי יחזקאל מיכלזון מפלונסק, המצטט מכתב שכתב אליו ר' חיים לרמן
מפלאצק מה ששמע מאביו ר' אליהו [בעל "דבר אליהו" ו"אזור
אליהו"] (לר' אליהו לרמן היו מסורות קוז'ניצאיות, שכן הוא שמע דברים מפי ר' אלעזר
מקוזניץ מה ששמע מאביו ר' משה אליקום בריעה מקוזניץ, בנו של ר' ישראל המגיד
מקוזניץ).
יא.
מקום מקלט של המגיד מקוזניץ
היתה מחלוקת על המגיד [מקוזניץ] מה שנותן גם קמיעות, וביחוד חלק עליו רב
העיר ר' שלמה, נכדו של ר' אביש אב"ד דפרנקפורט דמיין.
פעם אחת נתקבצו המתנגדים ביום שבת קודש, והציקו לו מאד. עד שהוכרח לברוח
ולהתחבא בטחנה. ובמוצאי שבת ברח לזיליחוב, לידידו הנאמן הקדוש ר' לוי יצחק
מברדיטשוב.
הרב לוי יצחק היה אמנם מתכונן להחרים את הרב ר' שלמה, אלא שר' אביש זקנו
של הרב ר' שלמה נראה לו בחלום והזהירו שלא להחרים את נכדו הרב ר' שלמה.
הרב לוי יצחק עשה השתדלויות אצל אנשי עיר קאזיניץ, וחזר לכבודו הראשון
להיות ל"מגיד מישרים" שם ובהסביבה.
פאר ישראל, עמ' כא.
יב.
עזיבת העיר זליחוב
כאשר תקפו עליו מאוד רעות ורדיפות אנשי עירו, הוכרח ליסע משם. וכאשר נסע
מהעיר, התחיל העיר לשרוף. והוא בצדקתו וביושר לבבו, בראותו זאת, פתח ואמר:
"אני גוזר שלא ישרוף העיר, כל זמן שלא ישנו הנהגותי".
וכן היה עד שנת תרכ"ה, ששינו, ונפל שריפה ברחוב העיר.
כן כתב לי הגאון אבד"ק סעראצק.
תפארת בית לוי, עמ' 5.
יג.
לקראת רבנות ברדיצ'ב/ עשר מכות למלכי העמים
מקודם שנתקבל לרב בעיר בארדיטשוב היה אב"ד בעיר זעליחאב. פעם שהה שם
אחד מעשירי ונכבדי העיר ברדיטשוב על חג הפסח. ואחר שגמר עריכת הסדר, ביקש מבעל
האכסניא שיוליכהו להרב דמתא, לראות איך שהוא עורך את הסדר. ומארחו רצה למנעו מזה,
ואמר לו שאין על מה לילך ומה יראה כבר. והפציר בו הגביר, עד שנתרצה והלך אתו.
כאשר באו אל הרב הקדוש אמר את ההגדה, ובהגיעו אל העשר המכות חילקם לשונאי
ישראל, וכך היה אומר: "מכת דם למלך פלוני, מכת צפרדע למושל הלזה", וכך
אמר את כל המכות...
לאחר זמן נזדמן העשיר למקומות ההם שגרו שם אותם שונאי ישראל שהרב הקדוש
"כיבדם" בעשרת המכות, וראה והנה דבר אחד מדבריו לא נפל ארצה, וכל המכות
נתקיימו כאשר גזר עליהם.
והעשיר הלזה פעל בבני בארדיטשוב שיכתירו את הרב הקדוש אלוף לראשם ויקבלוהו
כרב אב"ד.
מאמר מרדכי, עמ' עב.
יד.
בין זליחוב לפינסק
...אחרי כל הדברים האלו [בעיר פינסק] לא נשקטה המחלוקת, ואש המחלוקת בערה
בעם עוד זמן רב. והרב הקדוש חזר על איזה זמן לעיר זעלחאב, ואחר כך חזר לפינסק.
והיה כצפור נודדה מקנה.
כה עברו עליו ימים של צער, עד אשר השקיף ה' וראה בעניו, וריחם עליו ונתן
בלב אנשי עיר בארדיטשוב לקרוא אותו לכהן פאר במחנם בתור אב"ד, להורות אותם
דרך התורה והמצוה, ושם היה במנוחה והשקט גדול...
תפארת בית לוי, עמ' 6.
טו.
ראשית רבנותו
אחר עבור שש שנים שהיה בזעליחוב, והוא בשנת
תקל"א נתקבל לרב בק"ק פינסק (בליטא). אולם גם שם לא מצא לו מנוח, כי
בזמן הנ"ל התלקחה מחלוקת המתנגדים נגד החסידים עד ראש הפסגה, וימררוהו ורבו
וישטמוהו בעלי חיצים.
הרב הקדוש, אף שהיה נרדף ונאלץ רק לסיבת
החזקתו בשיטת החסידות סבל הכל, ולא זז מדרכו הקודש. ואדרבא, הוסיף אומץ לנסוע כפעם
בפעם לרבו הגדול המגיד מהורד"ב (שהיה דר אז בראוונא) להשתעשע עמו בדברי תורה.
וכל זה הוסיף אף וחימה באנשי קהלתו, שהיו מתנגדים גדולים.
גם גיסיו מלאו חימה על אדיקותו בהחסידות. רק
זוגתו הרבנית הצנועה והכשרה ראתה תום לבבו, והיתה לו לעזר בדרכיו הקדושים.
תולדות
קדושת לוי, פרק ב, סעיפים יג-יד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה