נווה דניאל שלי: גילויים מן ה"גניזה" המקומית (א)

גילויים מן ה"גניזה" של נווה דניאל (א)

הקדמה

מזה שנים רבות משמשת ה"גניזה" – המקום (לרוב, בעליית הגג של בית הכנסת) בו נשמרים כתבי הקודש ("שמות") שבלו, לבל יבואו שמות ה' הקדושים בהם למחיקה ולזלזול – מקור לא אכזב למידע חשוב ביותר. ולפעמים, לגילויים משמעותיים ביותר. מי לנו גדולה מה"גניזה" הקהירית, שדורות של חוקרים שוקדים לדלות ממנה עוד ועוד מידע רב משמעות, ועוד היד נטויה. ולא רק באותה "גניזה" מופלאה (שהודות לאקלים השורר במצרים, נשתמרה לאורך שנים כה רבות)), אף בכל קהילה וקהילה בישראל ב"גניזה" יש והתגוללו להם אוצרות של ממש.

סיפורים רבים שמורים עמי מביקורי "גניזות" שונות שפקדתי. בכל בית כנסת שבקהילה יהודית עתיקה (וגם חדשה) שביקרתי, נפניתי אל ה"גניזה" המקומית. ובכל פעם, נמצאתי למד דבר חדש:

בביקור בחודש אלול האחרון בבית הכנסת "גומבז: בקהילת סמרקנד שבאוזבקיסטן נלמדתי מהתבוננות ב"גניזה" (הנמצאת  בארון מוגן היטב, ונפתח לכבודנו), בספרים הנמצאים בה, תובנות מעניינות על האופן בו יהודים אשכנזים שהגיעו למקום לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה, התערו בקהילה בעלת מורשת יהודית מוצקת עד מאוד, אך גם שונה מאוד משלהם.

בית הכנסת "גומבז" בסמרקנד, אוזבקיסטן (צילום: לאה מנדל)

וכאן מקום להודות לשמאי אייזנמן (חברת "שמים") שאירגן את הטיול ביעילות שאין למעלה ממנה, דאגה עד לאחרון הפרטים ואף לזה שלאחריו. ולאשר קרימולובסקי, שהנחה בטוב טעם: בידענות, ברגישות, בחיוניות ובחינניות מרובות.

וכן היה בשלושת ביקוריי הבאים, במהלך השנה הזו: בפראג בבתי הכנסת "אלטנוי" ו"ירושלים", ובלונדון בבתי הכנסת שבגולדרס-גרין. ועל כולנה, במז'יבוז' ערש משפחתנו (שם, ל"גניזה" נוספות משמעויות אחרות, מלבד ספרים ותשמישי קדושה).

לזכרו של איש ה"גניזות"

וכאן מקום להזכיר את איש ירושלים, איש הספר המובהק. אספן וידען מופלג, ומי שתרם תרומה לא תסולא בפז לחקר הספר העברי – ר' ישעיה וינוגרד זכרונו לברכה, שהלך לאחרונה לבית עולמו. הוא ושותפו, יבדל לחיים ארוכים, משה רוזנפלד,  פקדו כל מקום "גניזה" אפשרי במרחבי עולם. ואף למקומות מסוכנים, ולמנזרים עתיקים וחרבים נדד משה רוזנפלד, והעביר לידי שעי'ה ז"ל פריטים יהודיים נדירים עד מאוד. והם חשפום לעיני כל.

משה רוזנפלד (מימין) וישעיה וינוגרד ז"ל, אנשי ה"גניזות"

ה"גניזה" בנווה דניאל

בצד בית הכנסת, בצד שמאל לכניסה אליו, נוכח בית הכנסת של קהילת חב"ד, שוכנת לה ה"גניזה" המקומית. גם בימים כתקנם אין היא מספיקה להכיל את כל ה"שמות" המובאים אליה. וכך הולכים ונערמים בצידיה ספרי קודש שבלו, וחוברות ועלוני שבת וכדומה.

ובימים אלה, כאשר הולכת ומוקמת לה ספרייה חדשה בבית המדרש "יד יוחנן", וספרים רבים שהתגוללו עד כה זה בכאן וזה בשם מועברים ל"גניזה", הררי ספרים סביב לה.

אכן, גם ספרים שנגזר עליהם להישלח ל"גניזה", ומשם הם יעשו דרכם לקבורה מכובדת בבית הקברות למנוחת עולמים, עשויים להינצל מן המשחית. ויש לכשהם מתגלים, הריהם שבים ומגלים לפנינו אור חדש על תעלומות שונות. אני זוכר היטב כיצד, כבחור צעיר שוחר ספר, מבוסס עד ברכיים ויותר בתוך המתחם  המיועד לקבורת ספרים שבלו,  בגודל של בריכת שחיה עמוקה (תחושה מוזרה, להלך בתוך מקום קבורה) בו רוכזו ה"גניזות" מכל גוש דן, בבית הקברות בקרית שאול. ולא מעט ספרים עתיקים ונדירים העליתי בידי, ולמדתי מהם דברים רבים.
וגם ה"גניזה" הקטנטונת שבצידו של בית הכנסת בנווה דניאל לימדתני דברים. 
ולהלן ייזכרו כמה מהם.

אודות חילול שבת שהביא לכתיבתו של אחד הספרים הנודעים ביותר

הספר "שמירת שבת כהלכתה" מאת הרב יהושע נויבירט, הינו לבלי ספר אחד הספרים התורניים המוכרים והנמכרים ביותר. דומה כי אין בית בישראל השוקד על שמירת שבת כהלכתה, שלא מצוי בו ספר זה. מאז יצא לאור ספר זה, לפני חמשים וחמש שנים, בשנת תשכ"ה (לאחר עבודה מאומצת ושקדנית במשך שבע עשרה שנה, למן שנת תש"ח. היא השנה בה הגיע ר' שלמה זלמן לישיבת "קול תורה", והיה לרבו המובהק של הרב נויבירט), הוא הפך להיות ספר מכונן בספרות ההלכתית.

 לבלי ספק, את התקבלותו הנרחבת של הספר (למרות שנשמעו, מצדדים שונים, ערעורים על הספר. ולמרות שהספר ננשען על הפסיקה האשכנזית, לנוהגים על פי שיטת הרמ"א, ולא לשיטתם של בני עדות המזרח) יש לזקוף במידה רבה, בזכות הסמכות ההלכתית שביסוד הספר: ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל - מורו ורבו המובהק של הרב נויבירט..

שיחת רב ותלמיד. הרב נויבירט (מימין) עם הרב שלמה זלמן אויערבך. ויושם לב להקשבה המרוכזת של הרב אויערבך לדברי בן שיחו

לא זו בלבד שהוא עצמו היה לספר יסוד, אלא שהוא גם שימש דוגמא ומושא לחיקוי של מספר גדול מאד של ספרים. הללו אימצו את תבנית הספר הזה (כתיבה בעברית עכשווית; שימוש באמצעים חדשניים: חלוקה מסודרת לפרקים ולפרקי משנה; שימוש נרחב בהערות שוליים. והחשוב מכל, אינדקס משוכלל, מדוייק ויעיל), ואפילו את שם הספר אימצו: "...כהלכתה". 

רבות ניתן לדבר על הספר: על השינויים שהתחוללו בו במהלך השנים, על המהדורות השונות, על ההתייחסות אל הספר, ועוד. נוחם בלס כתב בשנה שעברה, תשע"ט, עבודה מרשימה (במסגרת לימודי תואר שני בספרנות) תחת הכותרת "גלגולו וחידושו של הספר שמירת שבת כהלכתה", שבה לא הניח פינה שלא נתן דעתו עליה.

לבלי ספק, הכל מכירים את הספר (ואני נזכר בשיעור השבועי הקבוע, מזה שנים רבות, שקיימנו בקהילתנו "ההר הטוב" בשכונת הר נוף בירושלים, מדי שבת בשבתו בספר זה). ואולם מעטים יודעים מה הביא את הרב נויבירט מחבר הספר לכתוב את ספרו זה.

הנה כך מספר הרב נויבירט עצמו (אליעזר שולמן, "הנדר שהוליד ספר שימושי", שיחת השבוע, גל' 1104):

את השואה עברתי עם הוריי, שני אחים ואחות בהולנד, בחדר שבו שהינו כמעט שלש שנים. בשנת תש"ו שוחררנו והגעתי לנמל ליד מרסיי שבצרפת. בשבת הודיעו לפליטים כי יש אנייה המפליגה לארץ ישראל. אמרו שזו ההזדמנות היחידה שלנו להגיע לארץ.

מכיוון שלא ידעתי על המתרחש בעולם, והיה מקום לחשש שההפלגה היא באמת ענין של פיקוח-נפש, התרתי לעצמי לנסוע. בדרך לארץ ישראל נדרתי נדר, שאם יזכה אותי הקדוש ברוך הוא להגיע לארץ הקודש, אחבר ספר שיאדיר את כבודה של השבת. ואכן, מיד כשהגעתי לישיבת 'קול תורה', שבה למדתי, התחלתי בלימוד הלכות שבת".

נוחם בלס (שם, עמ' 7) מוסיף:

האניה של המעפילים הפליגה בשבת. דבר זה ציער מאוד את הנער יהושע שכל חייו שמר על קיום המצוות ובמיוחד על שבת, ועכשיו הוא נאלץ לחלל שבת. בהמשך מתגלה לו שזה תרמית של מחללי שבת הציוניים שרצו להפליג דווקא בשבת. הנער יהושע מקבל על עצמו באותו רגע לכתוב ספר למען השבת.

אלה הם הדברים שידענום עד כה. ואולם מה קדם לאותה הפלגה בשבת, כיצד התנהלו החיים הדתיים בה ומה היה חלקו של הרב נויבירט בהם - על כל אלה ועוד מספר כעד ראיה ושמיעה, ר' ישראל יצחק קיהן. ומעלה את הדברי על הכתב נכדו הרב שחר זאב קיהן:

"החסיד האחרון"

לפני כחודש עברתי ליד ה"גניזה", והנה ניצב למולי ספר לא מוכר. את תשומת הלב צדה התמונה שבשער הספר: הרבי הקדוש מפיאסצנא, בעל "אש קודש" אשר דמותו והגותו מלוות אותי מעת בחרות ועד הנה. ולצידו, אדם נוסף (אותו לא זיהיתי בתחילה), ונר אחד בודד דולק, ומחנה השמדה ברקע שתי דמויות: הרבי הקדוש שנרצח, ודמות החסיד שניצל.

ומול כותרת הספר "החסיד האחרון", לא יכולתי שלא לחפוז ולאסוף את הספר אליי.

בעיקרו של דבר הרי זה ספר משפחתי, מרגש כשלעצמו: סבא מספר לנכדו את תולדות חייו, והנכד מעלה את הדברים על ספר. 

 על דמותו של הרבי מפיאסצנא כפי שהיא נשקפת מסיפורו של ר' ישראל יצחק קיהן נדון בעזרת ה' לעת אחרת. ואילו עתה נעסוק בסיפורה של אותה הפלגה, ולחלקו של הרב נויבירט בה.

 

מתוך אלף אנשים, תשע מאות תשעים ותשעה עלו על הספינה, והרב נויבירט הצעיר ביניהם, וספר תורה עמו. 

בשולי הדברים

בשולי הדברים, הערה הנוגעת לנווה דניאל: דמות שתרמה רבות ליצירתו של הספר (בין השאר, בכתיבת האינדקס, כתיבה למופת של מפתח) לעריכתו ולהבאתו לדפוס היה ר' אשר וסרטייל, סבו של ד"ר נתנאל וסרטייל. ההיכרות בין השניים החלה כאשר הרב נויבירט הגיע ממחנה העצורים בעתלית, בשנת תש"ו, והוא בחור בן תשע עשרה שנה, לישיבת "קול תורה" בירושלים. שם שימש לו ר' אשר וסרטייל כחברותא. הקשר ביניהם נשמר לאורך השנים, ובבוא העת התגייס ר' אשר וסרטייל להוצאתו לאור של הספר.